טור, חושן משפט שע״ו

מהדורה: חושן משפט, וילנה תרכ"ג

« טור Choshen Mishpat 375 טור Choshen Mishpat 377 »

1 בית יוסף פתח ↗

המסיג גבול רעהו והכניס מתחום רעהו לתוך תחומו אפילו מלוא אצבע אם בחזקה הרי זה גזלן ואם בסתר הרי הוא גנב ואם בא"י עובר בלאו דלא תסיג גבול רעך כן כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות גניבה וכתב ה"ה זה מפורש בברייתא בסיפרי בפרשת שופטים ומ"ש ואם בא"י עובר בלאו דלא תסיג כלומר מלבד מה שעובר בלאו דגניבה או גזילה וכן מפורש בדברי הרמב"ם ופשוט הוא: כתב הרשב"א שאלת במסיג גבול ובנה כותל בחצר חבירו והכניס קרקע בתוך שלו כאמה ובנה על אותו כותל בית גדול שסמך עליו ועכשיו בא בעל החצר להרוס כל בניינו אם נדון בזה כדין מריש או לא. תשובה לא עשו תקנת השבים רק במטלטלין אבל בקרקע לא אמרו שימכור זה את שלו וישחית את נחלתו:

1 פרישה פתח ↗

המסיג גבול רעהו כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ז דהל' גניבה וכתב המ"מ שם דהוא מפורש בברייתא בסיפרי בפ' שופטים וזהו דוקא במסיג גבול רעהו בקרקע וע' במרדכי והביאו הב"י והש"ע לעיל בסי' קי"ו בדין מערופיא: ואם בא"י עובר כו' עיין בב"ח מ"ש בשם הרמב"ם ואמת הוא שהרמב"ם כתב שם שבא"י עובר בשני לאוין אבל אין נראה דכוונת רבי' הוא כן אלא דוקא קאמר בא"י עובר אלאו דלא תסיג לחוד דאילו לאו דלא תגזול ולא תגנובו אינו עובר דקרקע אינה נגזלת אלא דגזלן מדרבנן הוא מכח דעבירה דגניבה או גזילה יש עליו וז"ש כאן דבח"ל אם בחזקה ה"ז גזלן כו' ור"ל עבירה דגזילה ולא דעובר אלאו דלא תגזול ותגנובו:

1 תורה תמימה על התורה פתח ↗

לא תסיג. מה ת"ל, והלא כבר נאמר לא תגזול, אלא מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין, יכול אף בחו"ל כן, ת"ל בנחלתך אשר תנחל בארץ, בא"י עובר בשני לאוין ובחו"ל עובר בלאו אחד כחטעם הדבר נראה פשוט משום דבא"י כל מה שיש לאדם הוא שלו בהחלט לדורות ולדורי דורות, משא"כ בחו"ל בגלות בין האומות אין לישראל זכות מוחלט בקרקע, לכן א"א לכנות זה בשם השגת גבול מוחלט ממש ונחשב רק כמטלטלין שעוברים על לא תגזול. ועיין בטור חו"מ סי' שע"ו השמיט בענין זה לאו דלא תגזול וכתב במקומו עבירה היא בידו, וביאר הסמ"ע טעמו משום דקרקע אינה נגזלת, וכ"מ בתוס' ב"מ ס"א א' ד"ה אלא, ודבר פלא הוא, שהרי מפורש אמרו כאן דבהשגת גבול בקרקע עובר בלא תגזול, ומ"ש בעלמא קרקע אינה נגזלת נראה פשוט דהוא רק לענין שאינו קונה את הגזל בשינוי וכדומה, משום דכל היכי דאיתא שם הבעלים עליה, אבל בלאו דלא תגזול בודאי עוברים, וכסמך ראיה לזה שהרי קיי"ל אדם הוקש לקרקעות מגילה כ"ג ב' ובפירוש אמרה תורה וגונב איש, והיינו גניבה היינו גזילה, וע' תוס' ב"ק ס"ב ב' ד"ה יצא ובמל"מ פ"ד ה"א ממלוה. – והנה שם השגת גבול שבתורה תפסו חז"ל לכל דבר שאדם מחסר לחבירו, כגון היורד לאומנות חבירו או למחייתו, ומהפך בעסק אחד ובא חבירו ותפסו, וחדוש שכל כך מזלזלים בני אדם בכך, וחז"ל השוו קפוח פרנסה לקפוח הנפש עיין יבמות ע"ח ב' אל שאול ואל בית הדמים וכו', והרוצה לעמוד על פרטי דין זה ימצאם בחו"מ סי' קנ"ו ס"ה, רל"ז ס"א, רס"ח ס"ג, שע"ו ס"א, שפ"ו ס"ג ובסמ"ע שם ס"ק י'. ספרי

1 המסיג גבול רעהו והכניס מתחום רעהו לתוך תחומו אפילו מלוא אצבע אם בחזקה הרי זה גזלן ואם בסתר הרי הוא גנב ואם בא"י עובר בלאו דלא תסיג גבול רעך:

1 ב"ח פתח ↗

המסיג גבול וכו'. פי' עובר גם כן בלאו דלא תסיג מלבד מה שעובר בלאו דגנבה או גזלה ומדכתיב בנחלתך אשר תנחל שמעינן דאינו עובר בלאו דלא תסיג אלא בארץ וכך מפורש ברמב"ם בספ"ז דגנבה: כתב בית יוסף ע"ש הרשב"א בתשובה לא עשו תקנת השבים רק במטלטלין כגון גזל מריש ובנאו בבירה אבל בקרקע לא אמרו שימכור זה את שלו וישחית את נחלתו ע"כ וכ"כ בית יוסף בסי' שע"א בשם ספר מישרים וע"ל בסי' ש"ס סעיף ב':

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אמנם לכאורה אכתי לא מיתרצא בהכי סוגיא דהתם. דהרי נהי דאזהרת לא תגזול ליכא בקרקע למ"ד אין קרקע נגזלת. מ"מ כיון דודאי תנא בארץ ישראל קאי. א"כ אכתי הו"ל בכלל אזהרת לא תסיג גבול רעך. דלכאורה נראה דלאו זה איתי' בכל גזלת קרקע בא"י אע"פ שאין לו לגזלן קרקע סמוכה לזו. ואין בזה הסגת גבול ממש אלא גזלה בעלמא. שהרי אין לך מסיג גבול יותר מזה שגוזל ממנו כל שדהו ונחלתו עם גבולו. וכן משמע מלשון הספרי שם דקתני מה ת"ל לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין. דמשמע דלאו דוקא במסיג את הגבול לאחוריו. אלא כל העוקר התחום של חבירו בכלל אזהרה זו. והרי גזלן בעלמא נמי הוא עוקר תחומו של חבירו. הן אמת דכל הראשונים ז"ל לא נקטו אזהרה זו אלא במחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לחוך נחלת חבירו. כדי להרחיב את שלו. כמבואר בפירש"י והרמב"ן ז"ל בפרשת שופטים. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ ובחבורו הגדול שם. וגם הסמ"ג אע"פ שבפנים בחבורו הארוך סתם דבריו כלשון הספרי. מ"מ בקצור סמ"ג פירש דבריו בהדיא כפירש"י והרמב"ם עיי"ש. וכ"כ החינוך והרשב"ץ ז"ל בזה"ר שהבאתי לעיל. וכ"כ בטור חו"מ סי' שע"ו עיי"ש. ולפי הנראה ס"ל דאין לאו זה אלא בענין זה בלבד שלא להחזיר לאחור סימן הגבול שבינו לבין נחלת חבירו. כדפירש"י שהוא מלשון נסוגו אחור. והחמירה תורה בזה יותר לעבור עליו בשני לאוין בא"י. משום שהוא דבר ההווה ומצוי ביותר לפי שאין חבירו מכיר בו כ"כ וכ"ש אחרים. ולרוב הקלקול הוסיף בו הכתוב אזהרה יתירה להחמיר בענשו ולזרז על מניעתו ושמירתו. אבל בגזלת קרקע בעלמא דאוושא מילתא טובא ולא שכיחא כולי האי ליכא לאו זה אפי' בא"י כמו בחו"ל. וכן נראה מדברי הרא"ם ז"ל ביראים סי' רנ"ח שכתב וז"ל צוה הקב"ה וכו' לא תסיג גבול רעך וגו' ותניא בספרי וכו' מלמד שכל המשנה תחומו של חבירו עובר בשני לאוין לא תגזול ולא תסיג. פי' לא תסיג כמו סיג. כספך הי' לסיגים וכו' עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל דהעוקר דקתני בספרי אינו עקירה לגמרי. אלא שעושה בו חילוף ושינוי ממה שהוא באמת. שעוקרו ממקומו הראוי להיות ומעמידו במקום אחר לפנים בחלקו של חבירו. וזהו שכתב שהוא מלשון כספך היו לסיגים שהוא מענין זיוף ושינוי ממה שראוי להיות. אף כאן הרי הוא מזייף ומשנה את הגבול. וכפי הנראה מקורו ממה שתרגם אונקלוס לא תשני וכו'. וכן תרגם יונתן לא תשנון. וגם הראב"ע ז"ל פירש שהוא מלשון השחתה עיי"ש. וזהו כפי' הרא"ם ז"ל. ואפשר ג"כ שכן היתה גירסת הרא"ם ז"ל בברייתא דספרי כדמשמע מלשונו וא"כ משמע דכשבא אדם מעלמא ותקף את חבירו והוציאו משדהו או כרמו או מביתו והחזיק בהם בגזלה. דנמצא דהגבול נשאר על מקומו כדמעיקרא. אלא שבא הוא על מקומו של הנגזל ותחומו. אין זה בכלל אזהרת לא תסיג גבול רעך:

1 מעשה רקח על הלכות גניבה פתח ↗

ואם בארץ ישראל הסיג גבול וכו'. פרשת שופטים ברייתא בספרי הובאה בילקוט, לא תשיג גבול רעך, והלא כבר נאמר לא תגזול מה ת"ל לא תסיג, מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין וכו', והטור חו"מ סי' שע"ו סיים, ואם בארץ ישראל עובר בלאו ולא תסיג גבול רעך, וכתבו עליו הרב בית יוסף והרב בית חדש ז"ל דהכוונה דעובר גם כן בלאו דלא תסיג מלבד מה שעובר בלאו דגניבה וגזילה, אמנם בפרישה ז"ל שם כתב בכוונת הטור דבארץ ישראל עובר דווקא אלאו דלא תסיג לחוד, ובלאו דלא תגזול ולא תגנוב אינו עובר דקרקע אינה נגזלת, אלא דגזלן מדרבנן הוא ע"כ, וכן כתב בסמ"ע שם ותמיהא מלתא, חדא, איך לא חש לדברי רבינו הכא, שהרי כתב להדיא דעובר בב' לאוין, והרי קרקע אינה נגזלת, אכן האמת הוא דקרקע אינה נגזלת הכוונה משום דבחזקת מריה קיימא, שהרי אינה מטלטלת, אבל נראה דלמדו מההיא דפרק המקבל בבא מציעא דף ק"ז ע"ב, אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה לא תזלזל במישחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכרכומא רישקא, ופירש רש"י כרכום של גן והוא משובח הרבה ע"כ. ופסקה רבינו בריש פרק הבא, אבל לעולם דשייך בה גזל לענין לעבור עליה על לא תגזול, ומה שכתב אפילו מלא אצבע וכו'. כאן כנראה חסר.

« טור Choshen Mishpat 375 טור Choshen Mishpat 377 »