טור, חושן משפט שנ״ה

מהדורה: חושן משפט, וילנה תרכ"ג

« טור Choshen Mishpat 354 טור Choshen Mishpat 356 »

1 בית יוסף פתח ↗

הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו ולא ידעו הבעלים שהחזירו אם יודעים הבעלים שנגנב מהם אף על פי שהחזירו הגנב לא נפטר והוא באחריותו עד שידעו הבעלים וכו' עד סוף הסימן בסוף בבא קמא קיח. תנן הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חייב באחריותו ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם. ובגמרא אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה אסיפא ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני והיא שלימה פטור אכולם ור"י אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפי' מנין נמי לא צריך וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא רב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך דעת וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא אמר רבה מ"ט דרב חסדא משום דאנקטה נגרא ברייתא וכתב הרי"ף מסתברא לן דהלכתא כרב חסדא דהא רבה כוותיה ס"ל ועוד דטעמא דיליה מסתבר וה"מ בב"ח משום דמנקיט להו ניגרא ברייתא אבל מידי דלאו ב"ח כגון סלע מן הכיס וכיוצא בו הלכתא כר"י דקי"ל דכל רב ושמואל ור"י הלכה כר' יוחנן ורב חסדא לא פליג עליה דר' יוחנן אלא בב"ח משום דמנקיט להו ניגרא ברייתא אבל מידי דלאו ב"ח לא פליג הילכך הלכתא כר' יוחנן דאמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפי' מנין לא צריך והא דתני חדא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ותניא אידך לא יצא אסיקנא דכ"ע מנין פוטר וכולי עלמא אית להו דר' יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה והא והא דאהדר לכיסיה ול"ק הא דקתני יצא דאית ליה זוזי בכיסיה דכיון דאדם עשוי למשמש בכיסו הרי מנאו לאחר שהחזירו ולפיכך יצא דמנין פוטר והא דקתני לא יצא דאהדר לכיסיה דלית ביה זוזי דכיון דלית ביה זוזי לא ממשמש ביה ולפיכך לא יצא דהא לא ממשמש ביה הילכך אי מתביד או מגניב ברשותי' איגניב ומחייב באחריותיה ובפרק איזהו נשך בבא מציעא סו: אמרי' אמר רב נחמן האי מאן דיזיף פשיטי מחבריה ואשכח בהו טפיאתא אי בכדי שהדעת טועה חייב להחזיר ואי לא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי איניש תקיפא הוא דלא יהיב ליה מתנה מאי אמר ליה אימור מגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא וכן הלכתא והא דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר ד"ר ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים אוקימנא בשומר שגנב מרשותו דרבי ישמעאל סבר לא כלתה שמירתו ולפיכך לא צריך מידי דאיהו במקום בעלים קאי ור"ע סבר כלתה לה שמירתו ולפיכך צריך דעת בעלים דהא איהו לאו במקום בעלים קאי וכאילו לא החזיר דמי דעדיין ברשותיה קיימא עכ"ל וידוע שהלכה כר"ע מחבירו ועוד דר' יוחנן פסק כוותיה דר' עקיבא בשלהי המפקיד בבא מציעא מג: וכתב הרשב"א דלכ"ע אפי' החזירה לחצר המשתמרת לבעלים לא מיפטר דהו"ל כשומר שכלו ימי שמירתו שצריך דעת וכדא"ר אלעזר הכל צריכים דעת חוץ ממשיב אבידה כלומר כל השומרים צריכים דעת ועד שלא החזירה לדעת הבעלים חייב באונסין הואיל וגנבה מתחלה עכ"ל והרא"ש העתיק דברי הרי"ף כשהביא להא דתני הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ותניא אידך לא יצא אסיקנא דלכ"ע מנין פוטר ואית להו דר' יצחק כתב והא דמנה ורמא לידיה לא יצא דשמא זרקו לתיבתו לשאר מעות והא דמנה ורמא לכיסו ועתיד למנותו כדרבי יצחק כי אדם ממשמש בכיסו וימנה קודם שיתנם לתיבתו איבעית אימא הא והא דמנה ורמא לכיסיה הא דאית ליה זוזי אחריני בכיסיה והוציא מהם ולא ידע מניינם והא דלית ליה זוזי אחריני בכיסיה וכך הם דברי רבינו וז"ל הרמב"ם בפ"א מהלכות גזילה הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ואם החזיר לכיסו שיש בו מעות יצא שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה והרי מנה שהחזיר לו בכלל מעותיו ומנין שלא מדעת פוטר ואם החזיר לכיס שאין בו כלום לא יצא וחייב באחריות הגזילה עד שיודיעו שהחזיר לכיס פלוני עכ"ל דבריו כדברי הרי"ף וכתב הרשב"א על דברי הרי"ף י"מ בהיפך הא דתניא לא יצא בדאית ליה זוזי בכיסיה ולא ידע כמה והא דתניא יצא בדלית ליה ודברי הרב עיקר מההיא דפ' אלו מציאות :ומ"ש אצל גונב טלה מהעדר וכו' אבל אם ידעו הבעלים שנגנב נפטר משידעו הבעלים שהוחזר פשוט הוא דהא ליכא טעמא דאנקטה נגרא ברייתא דכיון שידעו הבעלים שנגנב והוחזר עליהם מוטל לשמרו שימור יפה וז"ל הרמב"ם בפ"ד מהלכות גניבה הגונב טלה מעדר חבירו וידעו בו הבעלים והחזירו לעדר שלא מדעת הבעלים ומת או נגנב חייב באחריותו ואם מנו את הצאן והיא שלימה פטור ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו אע"פ שמנו את הצאן והיא שלימה חייב באחריותו עד שיודיע את הבעלים כדי שישמרו את הטלה הגנוב שהרי למדו דרך אחרת חוץ מדרך שאר הצאן שבעדר זה וכתב ה"ה יש מי שכתב שאם היה הטלה שגנב נקוד וטלוא ואין כמותו בעדר אם ידעו הבעלים בגניבתו והחזירו לעדר אע"פ שלא מנו את הצאן הרי הוא כמנין ופטור שהרי הוא ניכר וכן נראה קצת מן הסוגיא אשר שם אבל לא הביא זה ההלכות גם רבינו סתם עכ"ל:

1 פרישה פתח ↗

אם ידעו הבעלים שנגנבה דאז הוה גניבה גמורה ובעינן השבה מעלייתא רש"י

1 שלטי הגיבורים על בבא מציעא פתח ↗

ואם טלטלה לצורך מקומה כתב ה"ר מאיר הלוי שלא נעשה גזלן אלא עדיין שומר הוא וחייב בפשיעה ופטור באונסין ודוקא שלא אירע האונס מחמת שינוי מקום אבל אם אירע האונס מחמת שינוי מקום ששינה מקום שיחדו לה הבעלים חייב אפילו שהניחה דתחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא ואם לא יחדו לה מקום אע"פ שאירע האונס מחמת שינוי מקום כיון שלא פשע מעיקרא פטור כשנאנס משהניח ומדברי הרמב"ן שהביא הנ"י סוף פרק הגוזל בתרא משמע דאם גנב מעדר או ממקום זה צריך שיחזיר לאותו מקום עצמו ואז נפטר כשלא ידעו הבעלים בגניבתו ולדעתי כי הוא דוחק כי לא אמר הרמב"ן ז"ל כל זה אלא כדי לתרץ קושיא שהקשו על הרי"ף ז"ל ולדעתי כי אין אנו צריכין לזה כי מה שהקשו על הרי"ף שמתחלה פסק כר' יוחנן דבדברים שאינן ב"ח שלא לדעת אינן צריכין דעת ואח"כ פסק כר"ע דאמר דשומר שגנב סלע מכיס פקדון אצלו דצריך דעת בעלים בהשבה דאלמא שלא לדעת צריך דעת ודחק הרמב"ן לעשות חילוק ליישב דברי הרי"ף ואני בעניותי לא ראיתי בזו קושיא כי לדעתי האי שומר כיס של פקדון במקום בעלים קאי כדמוכח להדיא מדברי ר"ע דאי לאו שכלתה שמירתו היינו אומרים דבמקום הבעלים עומד והיתה חזרה מעליא הלכך כיון דבמקום בעלים עומד כשגנב השומר סלע מהכיס שהפקידו אצלו חשיב גונב לדעת בעלים דאיהו גופיה הוי בעלים ומש"ה צריך דעת בחזרה או מנין כמו שאמר ר' יוחנן דלדעת צריך דעת וכיון שכלתה שמירתו ואינו במקום בעלים נמצא דבחזרה אין כאן דעת ומש"ה לא יצא אפילו בגונב סלע ונמצא א"כ דאין קושיא כלל על הרי"ף שפסק כר' יוחנן וכר"ע דבין בטלה ובין בסלע צריך דעת בעלים או מנין בעלים מפני שבשניה' הוי לדעת בגניבה דהא איהו גופיה שגנב הוי במקום בעלים בשעה שהוא גונב ובודאי דלפי פרש"י היה כאן קושיא על הרי"ף אבל לדעתי אין הרי"ף מפרש כן דברי ר"ע ור' ישמעאל וקושיא זו שהקשו על הרי"ף היא ג"כ קשיא על מיי' פ"ד מהל' גניבה דאין חילוק בין דעת הרי"ף ודעת מיי' בזה כלום וכן היה קשה על הרא"ש והטור חו"מ סימן שנ"ה וכן על סמ"ג עשין ע"א דכולהו פסקו כר' יוחנן וכר"ע בסלע וזה תימה שלא הרגישו שום א' ממפרשים בזה זולתי הרמב"ן ולפי דעתי כי אין קושיא על שום א' מהם כמו שכתבתי כד"ן ונ"ל דדברי הרמב"ן שכתב דהמחזיר למקום אחר לא יצא אפי' לא ידעו הבעלים בגניבתו לא פליג על ההיא דאמר שם בגמ' שאם החזיר לעדר שבמדבר יצא וכ"כ המ"מ פרק ד' מהלכות גניבה דודאי כל שמנין פוטר סגי בחזרתו באופן שירגישו הבעלים בחזרתו וההיא דהרמב"ן מיירי שמחזיר לעדר אחר שאין הבעלים יכולין להרגיש וסבירא ליה דאפילו אמר דשלא לדעת אין צריך אפילו מנין היינו דוקא במחזיר למקום ממש שנטל אבל מחזיר למקום אחר לא הוי חזרה כלל עד דאיכא דעת בעלים באיזה אופן ומדברי הרשב"א שהביא מגדל עוז פרק ד' מהלכות גניבה משמע קצת כדברי הרמ"ה:

2 ב"ח פתח ↗

ומ"ש לפיכך גנב לו מעות וכו'. שם בגמרא על פי גירסת ספרים דידן והיא גירסת הרא"ש וכפי פרש"י והרא"ש: ומ"ש ואם לא ידעו הבעלים וכו'. היינו כאוקימתא דר' יוחנן: ומ"ש בד"א וכו'. היינו כאוקימתא דרב חסדא ורבה:

3 ב"ח פתח ↗

בד"א שנפטר וכו'. שם אוקימא דרב זביד דבהכי פליגי ר' ישמעאל ור"ע והל' כר"ע דכלתה שמירתו וכן פסק הרי"ף בפ' המפקיד ולשם בפ' המפקיד הקשה בשלטי הגבורים אמאי לא הוי חזרה דשומר חזרה הא כיון שהחזירו חזר בתשובה וחזרה שמירתו למקומה כבראשונה וי"ל דכיון דאיכא עליו עדים שגנבו כמ"ש הרמב"ם בספ"ד דגנבה אמרינן דכיון דראה עדים לכך החזירו למקומו ולא משום שחזר בתשובה ודע דהסמ"ג בעשה ע"א לאחר שכתב דין זה דשומר שגנב מרשותו ודהלכה כר"ע דכלתה לו שמירתו כתב עוד וז"ל ורבי' יצחק פוסק כר' ישמעאל שאנו מעמידין בפ' המפקיד סתם משנה כמותו וכ"כ בהגהות מיימוני פ"ד מגנבה:

3 שלטי הגיבורים על בבא קמא פתח ↗

הרי"ף שם ומיי' פ"ד מהל' גניבה והרא"ש וטור ח"מ סי' שנ"ה פסקו דהשומר הגונב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו וסלע מכיס שהופקד אצלו והחזיר הסלע למקומו וטלה לעדר ה"ז חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר כלום עד שיודיע לבעליו ומה שיש להקשות עליהם דנראה דסבירא להו גבי סלע דשלא לדעת צריך דעת ואינהו גופייהו בשלא לדעת ל"צ דעת. ולי תימה למה לא מהמנינן ליה תו להאי שומר הא כיון שהחזיר זה שעשה תשובה וחזר לכשרותו וסמ"ג עשין ע"א הביא הכל באורך וכתב דר"י ז"ל פוסק כר' ישמעאל דלא כלתה לו שמירתו וחשב שפיר חזרה אפי' לא הודיע לבעלים וכן כתבו הגהות מיי' פ"ד מהל' גניבה: לשון ריא"ז שומר שגנב טלה מן העדר או סלע מן הכיס שהיו בשמירתו אע"פ שהחזיר הגניבה למקומו לא נפטר בחזרה זו הואיל וגנב שוב אינו בחזקת שומר ואין רשותו כרשות הבעלים והרי הוא כמי שלא החזיר כל עיקר ולא נפטר בחזרה זו עד שידעו הבעלים בחזרתו כמב"ה בב"מ בסוף פ' המפקיד ואין זה השומר מחייב כפל בגניבתו הואיל ומתחלה בתורת היתר בא לידו ולא בא לידו בתורת גניבה כמב"ה בראיה ט"ו:

1 הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו ולא ידעו הבעלים שהחזירו אם יודעים הבעלים שנגנב מהם אע"פ שהחזירו הגנב לא נפטר והוא באחריותו עד שידעו הבעלים כגון שימנה חפציו וימצאם שלמים ומיהו כשמנאם נפטר אע"פ שלא ידעו הבעלים בשעה שהחזירו:

2 לפיכך גנב לו מעות והבליעם לו בחשבון ונתנם לתוך כיסו אם יודע מנין המעות שבכיסו יצא כי סופו למנות המעות ויודע לו המותר אבל אם זרקם לתיבתו או לכיסו שלא ידע מנין המעות שהיה לו לא יצא ואם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם מיד כשהחזירן למקומן יצא אע"פ שלא מנאם הבעלים בד"א בדבר שאין בו רוח חיים אבל הגונב טלה מהעדר ולא ידעו הבעלים שנגנב והחזירו למקומו אפילו מנו הבעלים הצאן ומצאום שלמים חייב עד שיודיע לבעלים שנגנב כדי שישמרנו שצריך שמירה מעולה מפני שהרגילו הגנב ללכת בדרך אחרת אבל אם ידעו הבעלים שנגנב נפטר משידעו הבעלים שהוחזר:

3 בד"א שנפטר כשמחזירו למקומו בגנב הגונב מבית הבעלים אבל שומר שגנב מרשות עצמו כגון שהופקד אתו כיס או טלה ויש עדים שגנבו אע"פ שיש עדים שהחזירו למקומו חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים שהרי כלתה שמירתו ואינו עוד שומר עליו והרי הוא כאילו לא החזירו עד שיודיע לבעלים:

1 ב"ח פתח ↗

הגונב מן וכו' משנה סוף ב"ק הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חייב באחריותו ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם ואיפליגו בה רב ושמואל ור' יוחנן ופסקו הפוקים כר' יוחנן דמפרש למתני' הכי הגונב טלה מן העדר וידעו בגניבתו והחזירו ולא הודיעם בחזרתו ונגנב ומת חייב באחריותו ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו אי נמי ידעו בגניבתו אלא שמנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם ולפי זה האי ומנו את הצאן כלומר או מנו את הצאן אפילו הויא ידיעה פטור וכן פירש"י ותו איכא אוקימתא דרב חסדא ומתני' אם לא ידעו קתני בלא וי"ו לא ואם בוי"ו והאי ומנו הוי כמו ואם מנו וה"פ הגונב טלה וכו' חייב באחריותו אם לא ידעו וכו' דכיון דלא ידעו לא בגנבתו ולא בחזירתו אפי' מנו את הצאן חייב וכדמפרש רבה לטעמיה הואיל ואנקטה ניגרא ברייתא צריכה שימור יפה וכיון דלא ידעו בעלים לא מזדהרי בה ואם מנו וכו' כלומר ואם ידעו שנגנבה והחזיר ומנו את הצאן עכשיו יזהרו בה הילכך מנין פוטר אפילו לא הודיעם הגנב שהחזירה ופסקו הפוסקים גם כן דהלכתא כרב חסדא וכרבה דמפרש לטעמיה דרב חסדא דהני תרתי אוקימתי דר' יוחנן ודרב חסדא הלכתא נינהו דהא דר' יוחנן הלכתא היא בגונב חפץ שאינו ב"ח ודרב חסדא הלכתא היא בגונב ב"ח וז"ש רבינו הגונב חפץ וכו' והיינו כאוקימתא דר' יוחנן:

1 דרכי משה פתח ↗

ועיין במרדכי פרק הספינה.

2 פרישה פתח ↗

ונתנם לתוך כיסו דאדם ממשמש בכיסו וסופו קודם שיתנם לתיבתו ימנה מה שבכיסו אבל לא מה שבתיבתו כן הוא ל' הרא"ש ומינה דלהרא"ש ורבינונאצ"ל דאדם ממשמש בכיסו תמיד דהא אפילו לא ימשמש בה אלא קודם שיתנם לתיבתו סגי בהכי והגמרא דקאמר אדם ממשמש בכיסו תמיד הנהוג מדרך העולם נקט אבל להרי"ף והרמב"ם דס"ל דסגי ליה בהחזרה לכיס שיש בו מעות אפי' לא ידע כמה יש כו' אליבייהו צריכין לומר שדוקא נקטו הגמרא שאדם ממשמש בכיסו תמיד ומכחו יודע כמה היה בו קודם החזרה ושניתוספו לו מעות בכיסו אחר החזרה ודוק ועיין בסמ"ע: או לכיסו שלא ידע האי לא ידע דוקא אנתנו לתוך כיסו קאי דאילו בתיבה אפי' ידע מה שבתוכה לא הוה השבה כיון דאינו ממשמש בהו ועיין בסי' שס"ו בהשבת גזילה שכ"ר בכעין דין זה:

3 פרישה פתח ↗

אבל שומר שגנב מרשות עצמו כו' גם זה שם פלוגתא דר"י ור"ע והלכה כר"ע דאמר הכי. ומ"ש שהופקד אצלו כיס או טלה ר"ל אפילו לא נקטה נגרא ברייתא וגם לא שייך כאן טעם דאנקטיה נגרא דהשומר עצמו רוצה לשמרו יפה וקמ"ל דאפ"ה לא מהני מטעם שכלתה שמירתו ואע"ג דלא ידעו הבעלים מהגניבה וכן תירץ הרמב"ן ז"ל והביא הר"ן פ' הגוזל בתרא דף מ"ח ועוד כתב שם בשם הרמ"ה תירוץ אחר ע"ש וגם בש"ג פ' המפקיד ברי"ף סי' שמ"א כתב תי' אחר ע"ז וכתב שם בעל ש"ג ג"כ ז"ל לי תימה עיין בב"ח שמביאו ולי נראה דמש"ה כתב הרמב"ם ורבי' ויש עדים שגנבו אע"פ שזה לא נזכר לא בגמ' ולא ברי"ף ולא בהרא"ש דצריך שתהא הגניבה בעדים משום דאז אין ראיה בחזרתו שעשה תשובה ודוק אבל א"ל דמש"ה כתב שגנב בעדים דאל"כ מי יאמר דבתורת גניבה לקחו דילמא אדעתא להחזירו לקחו דאכתי ק' למה לי עדים בשהוא עצמו מודה בדבר שלגניבה נתכוין ועוד שכבר כתבתי לעיל בס"ס רצ"ב כמה דעות דשואל שלא מדעת אף אדעתא להחזירו שם גניבה יש עליו ע"ש אלא מחוורתא כדכתיבנא:

3 שלטי הגיבורים על בבא מציעא פתח ↗

שומר שגנב מרשותו ובעי למיפטר נפשיה בטענת גניבה ואבידה ואח"כ החזיר ברשותו איכא פלוגתא הרי"ף ומיי' פ"ד מהל' גניבה והרא"ש וטור חו"מ סימן שנ"ה פסקו דשומר הגונב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד וסלע מכיס שהופקד אצלו והחזיר הסלע למקומו וטלה לעדרו הרי זה חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר כלום עד שיודיע לבעלים ומה שיש להקשות עליהם נראה דס"ל דגבי סלע דשלא לדעת צריך דעת ואינהו גופייהו דשלא לדעת לא צריך דעת ולי תימה למה לא מהמנינן ליה תו להאי שומר הא כיון שהחזיר זה סימן שעשה תשובה וחוזר לכשרותו וסמ"ג עשין ע"א הביא הכל וכתב דר"י פוסק כר' ישמעאל דלא כלתה לו שמירתו וחשיב שפיר חזרה אפילו לא הודיע לבעלים וכן כתבו הגהות מיי' פ"ד מהלכות גניבה מיהו נראה דלכ"ע אדם הנפקד אם שאל חפץ מן הפקדון שבידו ולאחר זמן החזירו למקום שהיה מונח יחזור חזקת פקדון ואין עליו דין שואל אלא שומר בעלמא דדעת שומר חשיב כדעת בעלים ואפי' ר"ע דאמר כלתה לו שמירתו ה"מ גונב דמעתה שגנב לא מהימנינן ליה אבל שואל מהמנינן ליה ולא כלתה שמירתו כמו שכתב המרדכי שם והגהות מיי' פ"ד מהלכות גניבה ודברים אלו מסייעין לפי' שעשינו בסמוך כדי שלא תקשי על הרי"ף ז"ל דודאי הכי הוא דבשעה שנוטל חשיב נוטל מדעת בעלים דאלת"ה תקשי הכי על המרדכי היכי קא פסיק ותני דשומר ששואל הספר שבידו בפקדון דחשיב בההיא שעתא שואל ולא גוזל והא קי"ל דשואל שלא מדעת בעלים גזלן הוי אלא על כרחיך צ"ל דאין זה חשיב שלא מדעת דכיון דאיהו גופיה במקום בעלים קאי חשיב שואל לדעת ה"נ תפוס דברי ר"ע לדעת הרי"ף ותאמר דהיינו טעמא דשומר שגנב מרשותו סלע צריך בחזרה דעת בעלים משום דחשיב גונב לדעת שכתבנו בסמוך בס"ד כד"ן:

« טור Choshen Mishpat 354 טור Choshen Mishpat 356 »