טור, חושן משפט שמ״ב

מהדורה: חושן משפט, וילנה תרכ"ג

« טור Choshen Mishpat 341 טור Choshen Mishpat 343 »

1 בית יוסף פתח ↗

אין השואל רשאי להשאיל אפי' שאל ס"ת וכו' אינו רשאי להשאיל לאחרים בבריית' וגמ' בפרק אלו מציאות בבא מציעא כט:: כתב הריף בפרק המפקיד דהא דאמר ר"ל אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד אע"ג דאינו רשאי אי איכא סהדי דלא פשע בה לא מחייבינן ליה דהא גבי שוכר פרה מחבירו ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא כדרכה מתה לא מיחייב שוכר לשלומי מדיליה ואע"ג דהשאילה לאחר עכ"ל. וכתב הריטב"א מיהו ש"ח או ש"ש שאין לו רשות להשתמש בפקדון אם השכירו או השאילו דכ"ע חייב באונסין כדין שולח יד בפקדון והיינו דנקט הכא שוכר ושואל עכ"ל: %א כתב מהרי"ק בשורש ו' אין השואל רשאי להשאיל וכו' היינו אפי' כשהשומר הראשון קל שבקלים והשני אדיר שבאדירים: %ב כתב הרשב"א בתשובה בסי' אלף קמ"ה לא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין שאין דרכן של בני אדם להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שאפשר להבריחם ואינו רוצה שיהיו מטלטלין אצל אחרים אבל מטלטלין שאין עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהשאל עמהם משכיר ומשאיל לאחרים וזהו שאמרו בפרק האומנין צט: השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך וכו' ולא בשכירות בלבד אמרו אלא אפי' בשאלה שלא תאמר מי שהשאיל לא היה בדעתו להשאיל ולעשות חסד אלא לזה דגרסינן בפרק אלו נערות כתובות לד: הניח להם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה ועיין עוד שם:

1 דרישה פתח ↗

אין השואל רשאו להשאיל מהרי"ק בשורש ו' כתב דאפילו אם היה השואל הראשון קל כבקלים והשני אדיר שבאדירים אפ"ה אסור וקשה מ"ט דהא טעמא שמא יבריחו השני לא שייך כאן ודוחק לומר בזה משום לא פלוג חז"ל והיה נראה לומר דמ"ש שאסור היינו לענין שאם השאיל מעצמו ואח"כ נתקלקל ביד שני מחמת אותה מלאכה דלא מיקרי שואל ויהיה פטור כדין מתה מחמת מלאכה וזהו ג"כ טעם דלא ישאיל אפילו ס"ת וכמש"ר ומדסתם משמע אפי' במקום דלא שייך שמא יבריחם קאמר דאסור אלא ודאי לענין שאם נתקלקל ביד האחר אפי" מחמת הכרייה קאמר וכדמסיק רבי' ואם היה מותר להשאילה היה פטור כדין מתה מחמת מלאכה ומזה נלמד דאם יקבל זה השואל עליו לשלם אם יתקלקל יותר להשאילו בפרט בדבר מצוה דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה היכא דאין לחוש שהשני יבריחם וק"ל. ומה"ט נמי נראה הא דקיי"ל דמותר לאדם להתעטף בנולית של מצוה של חבירו שלא ברשות וכן להניח תפילין מה"ט דניחא ליה לאינש כו' ונ"מ אם יתקלקל מתוך כך חייב לשלומי ליה כיון דלא הוא שואל מדעת וק"ל:

1 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות פתח ↗

והוא שנתן לו רשות להשאיל לאחרים. כתב הרי"ף פ' המפקיד ואע"ג דמסר פקדונו ביד אחר בלא רשות ואמרי' בגיטין אין השואל רשאי להשאיל וכו' ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד לא מיקרי פשיעה דהא השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו' לא מיחייב השוכר לשלומי אע"ג דהשאילה לאחר ש"מ דלא ס"ל כר"מ דאמר כל המעביר על דעת בעלים נקרא גזלן ע"כ ותימא הא מפורש כאן בהיפך דהא מוקי למתני' בשנתן לו רשות להשאילו לאחרים ומייתי ראיה מהא דאין השואל רשאי להשאיל. גם בבבלי פ' המפקיד מפורש כך. וא"ת דדייק להרי"ף מדאמר רבא דאפי' ש"ח שמסר לש"ש חייב דא"ל את מהימנית לי בשבועה וכו' ולא קאמר אין רצוני וכו' כדאמר אביי וכמ"ש תוס' שם י"ל דרבא סובר דלא אמרי' אין רצוני וכו' אלא בשמסר לשומר דכוותיה אשל היכא דעלויי עליי' לשמירתי' לא מיחייב אלא משום דלא מהימן ליה בשבועה ונ"מ להיכא דאיכא עדים אי עלייה לשמירתו פטור אבל היכא דלא עלייה לשמירתו אע"ג דאיכא עדים חייב ומתני' דהשוכר פרה איירי בשנתן לו רשות וצ"ע. והרא"ש מייתי בפרקיך דברי הירושל' דמתני' איירי בשנתן לה רשות וכ"כ הטור א"ע סי' צ"ח ובש"ע שם. וקשה הא דמתני' איירי בשנחן לו רשות דייק להירושלמי ממתני' דפ' המפקיד כמפורש בסוגיין וכיון דהרא"ש והטור פסקו כהרי"ף דמוקי למתני' דפ' המפקיד בשלא נתן רשות וכ"כ הטור ח"מ סי' שמ"ב א"כ הני תרי פסקי סתרי אהדדי. וצ"ע. מיהו הא דכתב הרא"ש בפירקין ומדקדק מזה בירושלמי כל ד' שומרים אם כשפטרן משבועה והשאילו לאחרים ברשות משביע את האחרים ע"כ. אע"ג דקי"ל כר' יוסי דאמר כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו וכמ"ש הרא"ש בפ' המפקיד מ"מ מודה ר"י בשנתן לו רשות וכמ"ש הרא"ש שם אך צ"ע שלא ביארו הפוסקים דין זה בח"מ סי' ש"ו:

2 בית יוסף פתח ↗

ומ"ש ואם השאיל לאחרים אפילו נתקלקל מחמת המלאכה ששאלו בשבילה חייב אלא א"כ שיש לו ראיה שיכול ליפטר בה אילו היתה בידו כדפירשתי לעיל בסי' רצ"א:

1 אין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ספר תורה שעושה מצוה בשאילתה אינו רשאי להשאיל לאחרים:

2 ואם השאיל לאחרים אפי' נתקלקל מחמת המלאכה ששאלו בשבילה חייב אא"כ שיש לו ראיה שיכול ליפטר בה אילו היה בידו כדפירשתי לעיל:

1 ב"ח פתח ↗

אין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ס"ת וכו'. אע"ג דס"ת נוח להתקלקל בטשטוש וקריעה ומאי אפי' מ"מ כיון דעושה מצוה רבה בשאלתה סד"א דשרי טפי דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה קמ"ל דלא ומיהו נראה דוקא ס"ת דנוח להתקלקל אבל דבר שאינו נוח להתקלקל כגון טלית של מצוה ותפילין יכול להשאיל דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה היכא דליכא חששא דקלקול:

1 פרישה פתח ↗

אין השואל רשאי להשאיל כו' בב"מ ד' כ"ט והטעם דלא ניחא ליה שיהא פקדונו ביד אחר מפני שיוכל השני להבריחם אבל בית וכיוצא בזה שאינו יכול להבריח מותר להשאיל וע"ל סי' שט"ז וסתם רבינו וכתב אינו יכול להשאיל ור"ל אפי' לאותו דבר שהשאילו לו דאילו לדבר אחר מהיכא תיתי דמותר: אפי' שאל ס"ת כו' פי' אפי' שאל זה הראשון ס"ת שעשה מצוה בשאלתו לכל מי שיבוא לשאול ולקרות מתוך ס"ת שלו וניחא ליה לאינש לעיעבד מצוה בממוניה קמ"ל דאפ"ה זה השואל לא ישאיל בלי רשות:

2 פרישה פתח ↗

אפי' נתקלקל מחמת מלאכה ר"ל כגון ששאלו קורדום לבקע עצים וגם השני בקע בה עצים ונשברה בה בשעת מלאכה מ"מ בזה שאין עדים וראיה ע"ז חייב הראשון דאמר המשאיל השני אינו נאמן לי בשבועה דילמא פשע בה או שינה בה ואפי' הוא נאמן מ"מ כיון דנתקלקל מצא הקפידא מקום לנוח ונחה ועד"ר: אא"כ שיש לו ראיה כו' ע"ל סי' ש"ז ורצ"א:

« טור Choshen Mishpat 341 טור Choshen Mishpat 343 »