הטור הארוך, במדבר ט״ז:ה׳

בקר ויודע ה' את אשר לו. לעבודת לוייה כענין שנאמר והיו לי הלויים או עדיין הבכורות שלו כענין שנא' כי לי כל בכור שלא יחליפם בלויים ואת הקדוש הם הכהנים המקודשים לעבודה כענין שנא' ויבדל אהרן בין הקודש וקדש הקדשים:

ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. כתב הרמב"ן כתב פעם שנית ואת אשר יבחר בו יקריב אליו תחלה אמר ואת הקדוש והקריב אליו למחר שיפן אל מנחתו ולא אל מנחת האחרים ואת אשר יבחר בו לדורות לעמוד לפניו לשרת הוא וזרעו כל הימים יבחר לו ג"כ ומחר לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם. ור' אברהם פי' ויודע ה' את אשר לו השבט הנבחר וזאת תשובה לעדה ואת הקדוש בשבטו להיות כהן גדול יקריב אליו. וכתב ר' אברהם שאלה הנקהלים היו כולם משבט לוי לכך אמר רב לכם בני לוי שמעו נא בני לוי. וכתב הרמב"ן אילו היו כולם משבט לוי לא היו כל מטות ישראל מתלוננים למחר אתם המתם את עם ה' וגם באות המטה ראייה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל אבל טעם רב לכם בני לוי כי קרח היו מפתה כל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר כי כל העדה כולם קדושים ומשה בחכמתו גלה מצפון רשעו לכל העם שעיקר מחלוקתו לא היתה אלא על הכהונה ואמר לו שדי לו בכבוד שבטו רב לכם בני לוי וחזר ואמר שמעו נא בני לוי לקרח גדולם. וזה טעם ויאמר משה אל קרח אבל כולל דבריו עם בני לוי כי דברי משה בחכמתו פייס לו ולכל השבט שלא ימשוך אדם מהם אחריו. והנה משה חשב בעצמו זו המחשבה ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות מפני שראה כבר בנדב ואביהוא שמתו בהקריבם קטרת זרה והתיר לאהרן להקטירה לצורך השעה או שהיתה קטרת הבקר בהטיבו הנרות כמשפט ובטח משה כי יקים ה' דבר עבדו. ונ"ל שאי אפשר לומר שהיה קטרת הבקר שאותו הוא על מזבח הזהב ואהרן במחתה הקטיר. וי"מ ויפול משה על פניו לדעת מה יעשה ואז אמר לו הקב"ה בקר ויודע ה' את אשר לו כמו שבכמה מקומות הכתוב מקצר שפעמים מזכיר הדיבור השם למשה ויקצר בסיפור משה לעם ופעמים בהיפך. וראיתי לאונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרת בפרשה קטרת כלשונו ולא אמר קטרת בוסמין כמנהגו נראה שסובר שלא היה קטרת סמים של הקדש אלא לבונה וכיוצא בה שהקטירו לנסיון וכן עשה בבני אהרן ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש והוא הנכון ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו סמים רק בהעשות עניינו למצוה: