הטור הארוך, בראשית ז׳:ה׳

« הטור הארוך Genesis 7:2 הטור הארוך Genesis 7:17 »

2 פסחים פתח ↗

וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי ״לֵילֵי״? לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא הוּא דְּנָקֵט. וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה״.

3 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, לֹא הוּא אוֹר וְלֹא הוּא יוֹם, אֶתְמְהָא. תְּנִי אוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, לְהָאִיר בַּיּוֹם אֵינָה יְכוֹלָה, שֶׁהִיא מַכְּהָהּ גַּלְגַּל הַחַמָּה, וּבַלַּיְלָה אֵינָה יְכוֹלָה, שֶׁלֹא נִבְרֵאת לְהָאִיר אֶלָּא בַּיּוֹם, וְהֵיכָן הִיא, נִגְנְזָה, וְהִיא מְתֻקֶּנֶת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ל, כו: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֶתְמְהָא, שִׁבְעַת, וְלֹא שְׁלשָׁה הֵן, וַהֲלֹא בָּרְבִיעִי נִבְרְאוּ הַמְאוֹרוֹת. אֶלָּא כְּאֵינַשׁ דַּאֲמַר כֵּן וְכֵן אֲנָא מְפַקֵּד לְשִׁבְעַת יוֹמַיָא דְּמִשְׁתּוֹתֵי. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹרָה. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, רַבִּי זְעֵירָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ דָּרַשׁ בְּקֵיסָרִין, מִנַּיִן שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ, מִן הָכָא, וַיַּרְא, וַיַּבְדֵּל. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הִבְדִּילוֹ לוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מָנָה יָפָה וְהִפְרִישָׁהּ לִבְנוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כָּךְ דָּרְשׁוּ שְׁנֵי גְדוֹלֵי עוֹלָם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַיַּבְדֵּל הַבְדָּלָה מַמָּשׁ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ שְׁנֵי אִיסְטַרְטִיגִין, אֶחָד שַׁלִּיט בַּיּוֹם וְאֶחָד שַׁלִּיט בַּלַּיְלָה, וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם מִדַּיְינִין זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר בַּיּוֹם אֲנִי שׁוֹלֵט, וְזֶה אוֹמֵר בַּיּוֹם אֲנִי שׁוֹלֵט. קָרָא הַמֶּלֶךְ לָרִאשׁוֹן אָמַר לוֹ פְּלוֹנִי יוֹם יְהֵא תְּחוּמָךְ, וְכֵן לַשֵׁנִי אָמַר לוֹ פְּלוֹנִי לַיְלָה יְהֵא תְּחוּמָךְ. כָּךְ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, אָמַר לוֹ יוֹם יְהֵא תְּחוּמָךְ, וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, אָמַר לוֹ לַיְלָה יְהֵא תְּחוּמָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאִיּוֹב איוב לח, יב: הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ, הֲיָדַעְתָּ מְקוֹמוֹ אֵי זֶה הוּא, אֶתְמְהָא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אָמְרֵי טַעֲמָא ישעיה מה, ז: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם, מִשֶּׁנִּבְרְאוּ עֹשֶׂה שָׁלוֹם. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הָרָעָה אֶלָא עַל הַטּוֹבָה, וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא אֱלֹהִים לַיְלָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְלַחשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה.

5 מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו' שנים שנים באו אל נח. פירש"י כולן הושוו במנין זה מן הפחות שנים היו. וי"מ שנים שנים שבאו כולם זוגות זוגות זכר ונקבה וגם שבעה מהטהורות היו זוגות זוגות. והרמב"ן פי' שכן היה שבאו כולם שנים זכר ונקבה ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות כי הבאים לינצל באו מעצמם ואשר לצורך קרבן טרח אחריהם:

6 אשר איננה טהורה. ומה שלא אמר אשר לא טהורה כדלעיל משום דלעיל קאי אמה שלפניו מן הטהורה שבעה שבעה פי' שטהורה להקריבה וקאמר מן הבהמה אשר לא טהורה להקרבה אלא לאכילה שנים שנים והכא קאמר אשר איננה טהור' כלל לא לאכילה ולא להקרב' וכללם שניהם ביחד. תדע לך דבפ"ק דפסחים דיליף מהכ' שעיקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו ומייתי מקרא בתר' ואמאי לא מייתי מקרא קמא אלא היינו טעמא כדפרישית דלא הוי מצי למימר בקרא קמא הטמא' דלא איירי אלא בשאינה ראויה להקרבה וטהורה לאכילה. אבל הרמב"ן פי' שמכל מינין הטהורין הקריב כדכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות והוסיף לישראל בקרבנותיהם שיהיו מן הבקר והצאן ומן התורים ובני יונה. כתב הרמב"ן מה שאמר בפעם השלישית

7 כאשר צוה אלקים את נח מלמד שעשה כאשר צוהו בכניסת התיבה שהו' נמשך למעלה עם ויבא נח לומר שבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אל התיבה ומן הבהמה והעוף והרמש שנים שנים באו אליו אל התיבה וכלם באו אתו שנכנסו בתיבה מפני מי המבול כאשר צוה אותו אלקים ומה שאמר אחר כן ויבאו אל נח אל התיבה להודיע שלא נאספו אליו כלל ולא באו עד עצם היום שהיה הגשם ובא הוא בתיבה כי האל הוא צוה ורוחו קבצה ברגע אחד. ופי' והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כי הבאים אל תוך התיבה היו זכר ונקבה שהכניסם בתיבה כן ולכך אמר כאשר צוה אותו אלקים כי הוא מצוה עליו שיכניסם לתוכה ומקר' חסר הוא ופי' שנים שנים באו אל נח ויכניסם כאשר צוה. ויתכן כי ויעש נח ונח בן שש מאות שנה והפסוקים עד בשנת שש מאות שנה אינם משפרים מעשה אלא ויעש נח ככל אשר צוהו ה' כולל הענין כולה לומר שעשה ככל אשר נצטוה ולא הפיל דבר ועשה התיבה ואסף המאכל ולקח מהבהמה והעוף הטהורי' שבעה שבעה ביום אשר צוה אותו אלקים ואחרי כן ספר ויהי בשנת שש מאות שנה לחיי נח נגמר הענין. ור' אברהם פי' כי ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה לא שנכנסו לתוכה אלא שבאו כלם אליו בעשור לחדש השני כי ביתו קרוב אל התיבה היה וטעם מפני מי המבול מפחד מי המבול ולשבע' הימים היה מי המבול ונאספו כולם לתוכה וסגר את הפתח ואינו נכון ע"כ:

« הטור הארוך Genesis 7:2 הטור הארוך Genesis 7:17 »