הטור הארוך, שמות ט׳:ג׳

הנה יד ה' הויה. דרשו רבותינו שעל הים לקו נ' מכות דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה באצבע לקו י' מכות הרי על הים לקו נ' מכות ואע"פ שבמכת כנים לבד כתיב אצבע אלהים היא הכי פי' עד עתה היינו סבורים שכל י' המכות היו ע"י כשפים ועתה אנו רואים כי אצבע אלהים היא ואע"ג דבדבר כתיב יד י"מ משום שהוא רמז לה' מינים הכתובים בפרשה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן וחשיב כמו ה' מכות. וק' לא הי' לו לכתוב בו יד שהיד רומזת לנ' מכות ונ"ל כשאומר יד או אצבע סתם רומז להרבה מכות אבל הכא כיון שמפורש הנה יד ה' הויה במקנך אין לדורשו אלא על מה שמפרש ולא יותר:

במקנך אשר בשדה. פירש"י שלא גזרה גזירה אלא על אותן שבשדות. ורוצה לומר שכל אותן שבשדות מתו והמתים אח"כ בברד היו מאותן שהיו בבית בשעת הדבר. והרמב"ן כתב שדיבר הכתוב בהוה וגם אותן שבבית מתו כדכתיב וימת כל מקנה מצרים ואומר כל אע"פ שלא מתו אלא הרוב כי רובו ככולו. וי"מ וימת כל מקנה מצרים כלומר כל המת הי' ממקנה מצרים כי ממקנה ישראל לא מת אחד ובעבור שהי' תועבת מצרים כל רועה צאן הרחיקו המקנה מהם לגבול ארץ גושן ומתערב המקנ' עם מקנה ישראל ואעפ"כ לא מת ממקנה ישראל עד אחד. אי נמי בשביל שהדבר משינוי האויר וראוי שיתפשט בכל פלך רק שהשם עשה עמהם להפליא: