הטור הארוך, שמות מ׳:ב׳

ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן וגו'. כי עתה תקימנו אתה ומכאן ואילך בנסוע המחנות יורידו אותו הלוים ויקימו אותו. ופי' תקים תגמור הקמתו כי כל ז' ימי המלואים היה מעמידו בבקר ועומד כל היום וכל הלילה ובעלות השחר היה משה מפרקו וחוזר ומעמידו מיד ובאחד לחדש שהוא ח' למלואים הקימו ואז כסהו הענן כדכתיב ויכל משה את כל המלאכה ויכס הענן אלמא דקודם לכן לא כסהו הענן ומ"מ ביום הראשון של מלואים נדבר למשה משם כל הפרשיות הנאמרות מתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני אבל לא היה הענן מכסה אותו והיו סבורים שהיה הדבור למשה שם מן השמים כאשר היה לו בארץ מצרים. אבל במדרש חזית יש ויהי ביום השמיני היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ר"ל ויקרא אל משה מאהל מועד היה אחר וירא כבוד ד' אל כל העדה ותצא אש ותאכל על המזבח והיה הדבור לאהרן יין ושכר אל תשת ממחרת כי לא יתכן שנדבר לאהרן מאהל מועד קודם למשה:

תקים את משכן אהל מועד. כתב הרמב"ן לא פי' לו בצוואה זו סדר ההקמה כמו שמפורש במעשה ויתן את אדניו וגו' מפני שכבר הראה אותו ההקמה בהר במראית העין וכן קצר כאן שאמר ושמת את ארון העדות ולא הזכיר ואל הארון תתן את העדות כי ממה שאמר לו ארון העדות ידע זה שאינו נקרא ארון העדות אלא על שם הלוחות שבו וכבר פי' לו בצוואה ואל הארון תתן וגו' ולא הוצרך כאן אלא לצוותו על ההקדמה כי תשומת הארון עם הלוחות יקדים לכל הכלים וכן קצר בענין השלחן והמנורה ולא פי' באיזה צד במשכן ישים אותם שכבר פירש לו וקצר בענין לבישת אהרן ובניו שאמר והלבשת את אהרן ואת בניו בגדי הקודש ובבניו אמר והלבשתם כתנות כי כבר ציוה אותו בפרט סדר לבישתם ולא בא עכשיו אלא לסדר לו שעת לבישתם שתהי' אחר הקמת המשכן כולו והזכי' בבניו כתונת שבהם יתחיל הלבישה: