הטור הארוך, דברים י״ג:ב׳

« הטור הארוך Deuteronomy 12:31 הטור הארוך Deuteronomy 13:4 »

2 סנהדרין פתח ↗

וְאַף אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי טָעָה וְחָתַם, דְּהָא יֵהוּא צַדִּיקָא רַבָּה הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל״, וּכְתִיב: ״וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּכׇל לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרׇבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל״. מַאי גְּרַמָא לֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה״. רָבָא אָמַר: חוֹתָמוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רָאָה, וְטָעָה. דִּכְתִיב: ״וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵם הַעֲמִיקוּ מִשֶּׁלִּי. אֲנִי אָמַרְתִּי: כֹּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לָרֶגֶל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, וְהֵם אָמְרוּ: כׇּל הָעוֹלֶה לָרֶגֶל יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. ״וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָים וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת הִיא מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת מְזוּמֶּנֶת לְטוֹבָה. ״וּבְיוֹם פׇּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת הִיא מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו״, תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: עֵת מְזוּמֶּנֶת לְפוּרְעָנוּת. ״וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כׇל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מָקוֹם מְזוּמָּן לְפוּרְעָנוּת. בִּשְׁכֶם עִינּוּ אֶת דִּינָה, בִּשְׁכֶם מָכְרוּ אֶחָיו אֶת יוֹסֵף, בִּשְׁכֶם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. ״וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָיִם״, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: שֶׁיָּצָא מִפִּיתְקָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. ״וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה״. מַאי ״בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה״? אָמַר רַב נַחְמָן: כְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה. מָה שַׂלְמָה חֲדָשָׁה אֵין בָּהּ שׁוּם דּוֹפִי – אַף תּוֹרָתוֹ שֶׁל יָרׇבְעָם לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם דּוֹפִי. דָּבָר אַחֵר: ״שַׂלְמָה חֲדָשָׁה״ – שֶׁחִידְּשׁוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. מַאי ״וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁכׇּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹמִין לִפְנֵיהֶם כְּעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה. וְאִיכָּא דְּאָמַר: שֶׁכׇּל טַעֲמֵי תּוֹרָה מְגוּלִּין לָהֶם כַּשָּׂדֶה. ״לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן, מִי שֶׁהָרַג אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְהוֹרִישׁ אֶתְכֶם גַּת, תִּתְּנוּ שִׁילּוּחִים לְבָנָיו? ״בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִילּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״. וְאֵין אָבִיו אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ״. וְאֵין אִמּוֹ אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״. מַאי ״חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״? חָבֵר הוּא לְיָרׇבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁהִשְׁחִית יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. ״וְיַדַּח יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה׳ וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה״. אָמַר רַבִּי חָנִין: ״כִּשְׁתֵּי מַקְלוֹת הַמַּתִּיזוֹת זוֹ אֶת זוֹ״. ״וְדִי זָהָב״. אָמְרוּ דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיֹּאמְרוּ ׳דַּיי׳, גָּרַם לָהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. מָשָׁל: אֵין אֲרִי דּוֹרֵס וְנוֹהֵם מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל תֶּבֶן, אֶלָּא מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל בָּשָׂר. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: עַד יָרׇבְעָם הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹנְקִים מֵעֵגֶל אֶחָד, מִכָּאן וְאֵילָךְ מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה עֲגָלִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין לָךְ כׇּל פּוּרְעָנוּת וּפוּרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לְעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּהֶכְרֵעַ לִיטְרָא שֶׁל עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְיוֹם פׇּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטֹּאתָם״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְאַחַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת נִגְבָּה פָּסוּק זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא בְאׇזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ״. ״אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה לֹא שָׁב יָרׇבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה״. מַאי ״אַחַר״? אָמַר רַבִּי אַבָּא: אַחַר שֶׁתְּפָשׂוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיָרׇבְעָם בְּבִגְדוֹ, וְאָמַר לוֹ: חֲזוֹר בְּךָ, וַאֲנִי וְאַתָּה וּבֶן יִשַׁי נְטַיֵּיל בְּגַן עֵדֶן. אָמַר לוֹ: מִי בָּרֹאשׁ? בֶּן יִשַׁי בָּרֹאשׁ. אִי הָכִי, לָא בָּעֵינָא. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה קָא דָרֵישׁ בִּשְׁלֹשָׁה מְלָכִים. חֲלַשׁ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ דְּלָא דָּרֵישׁ. כֵּיוָן דְּאִתְּפַח, הֲדַר קָא דָרֵישׁ. אָמְרִי: לָא קַבֵּילְתְּ עֲלָךְ דְּלָא דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ? אָמַר: אִינְהוּ מִי הֲדַרוּ בְּהוּ, דַּאֲנָא אֶהְדַּר בִּי? רַב אָשֵׁי אוֹקֵי אַשְּׁלֹשָׁה מְלָכִים. אֲמַר: לִמְחַר נִפְתַּח בְּחַבְרִין. אֲתָא מְנַשֶּׁה, אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ. אָמַר: חֲבֵרָךְ וַחֲבֵירֵי דַּאֲבוּךְ קָרֵית לַן? מֵהֵיכָא בָּעֵית לְמִישְׁרֵא הַמּוֹצִיא? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא. אֲמַר לֵיהּ: מֵהֵיכָא דְּבָעֵית לְמִישְׁרֵא הַמּוֹצִיא לָא גְּמִירַתְּ, וַחֲבֵרָךְ קָרֵית לַן? אֲמַר לֵיהּ: אַגְמְרֵיהּ לִי, וְלִמְחַר דָּרֵישְׁנָא לֵיהּ מִשְּׁמָךְ בְּפִירְקָא. אֲמַר לֵיהּ: מֵהֵיכָא דְּקָרֵים בִּישּׁוּלָא. אֲמַר לֵיהּ: מֵאַחַר דְּחַכִּימַתְּ כּוּלֵּי הַאי, מַאי טַעְמָא קָא פָּלְחִיתוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה? אֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוֵת הָתָם, הֲוֵת נָקֵיטַתְּ בְּשִׁיפּוּלֵי גְּלִימָא וְרָהֲטַתְּ אַבַּתְרַאי. לִמְחַר אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן: נִפְתָּח בְּרַבְּווֹתָא. אַחְאָב: אָח לַשָּׁמַיִם, אָב לַעֲבוֹדָה זָרָה. אָח לַשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב: ״אָח לְצָרָה יִוָּלֵד״. אָב לַעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים״. ״וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קַלּוֹת שֶׁעָשָׂה אַחְאָב – כַּחֲמוּרוֹת שֶׁעָשָׂה יָרׇבְעָם. וּמִפְּנֵי מָה תָּלָה הַכָּתוּב בְּיָרׇבְעָם? מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָיָה תְּחִילָּה לַקַּלְקָלָה. ״גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין לָךְ כׇּל תֶּלֶם וָתֶלֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד עָלָיו אַחְאָב עֲבוֹדָה זָרָה וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. וּמְנָא לַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי? דִּכְתִיב: ״וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל״. ״עָצוּר״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְעָזוּב״ – לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה עׇמְרִי לַמַּלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף כְּרַךְ אֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה אַחְאָב לַמַּלְכוּת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה? מִפְּנֵי שֶׁכִּיבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּיתְּנָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה. וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם״. ״כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כׇּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ״. ״וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשׁוֹנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת״. מַאי ״מַחְמַד עֵינֶיךָ״? לָאו סֵפֶר תּוֹרָה? דִּילְמָא עֲבוֹדָה זָרָה? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כׇּל הַזְּקֵנִים וְכׇל הָעָם לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע״. וְדִילְמָא סָבֵי דְּבַהֲתָא הֲווֹ? מִי לָא כְּתִיב: ״וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כׇּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל״? וְאָמַר רַב יוֹסֵף: סָבֵי דְּבַהֲתָא. הָתָם לָא כְּתִיב ״וְכׇל הָעָם״, הָכָא כְּתִיב ״וְכׇל הָעָם״, דְּאִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲווֹ בְּהוֹן צַדִּיקֵי. וּכְתִיב: ״וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כׇּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכׇל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ״. אָמַר רַב נַחְמָן: אַחְאָב שָׁקוּל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה״. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יוֹסֵף: מַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ ״רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ״, וּתְנֵינָא: בְּכׇל יוֹם הָיְתָה שׁוֹקֶלֶת שִׁקְלֵי זָהָב לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ שָׁקוּל הָיָה?! אֶלָּא, אַחְאָב וַותְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֶהֱנָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו כִּיפְּרוּ לוֹ מֶחֱצָה. ״וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו בַּמָּה. וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כׇּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן״. מַאי רוּחַ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. מַאי ״צֵא״? אָמַר רָבִינָא: ״צֵא מִמְּחִיצָתִי״, שֶׁכֵּן כְּתִיב: ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: דְּפָרַע קִינֵּיהּ מַחְרֵיב בֵּיתֵיהּ. ״וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁכָּתַב עַל דַּלְתוֹת שֹׁמְרוֹן אַחְאָב כָּפַר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ״וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן״. אָמַר רַבִּי לֵוִי: שֶׁהָיָה קוֹדֵר אַזְכָּרוֹת, וְכוֹתֵב עֲבוֹדָה זָרָה תַּחְתֵּיהֶן. מְנַשֶּׁה – שֶׁנָּשָׁה יָהּ. דָּבָר אַחֵר: מְנַשֶּׁה – שֶׁהִנְשִׁי אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּמְנָלַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי? דִּכְתִיב: ״בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמׇלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָים וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל״. מָה אַחְאָב אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אַף מְנַשֶּׁה אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפַּלֵּל מְנַשֶּׁה אֶל ה׳ וַיֵּעָתֶר לוֹ וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ״. מָר סָבַר: בִּגְלַל מְנַשֶּׁה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְאִינְהוּ לָא עֲבוּד, וּמָר סָבַר:

2 כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. הגהה. עיין בגמטריאות של רבינו המחבר וחסר שם: נביא בגמטרי' ובנה. שמעתי מרב אחד. המ"ל. הכתוב קורהו נביא על פי עצמו שהוא אומר שהשם או שלוחו דבר עמו בהקיץ. וכתב הרמב"ן ויתכן כי ירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות קצת האנשים כח נבואי שידעו בו עתידות והוא בעצמו לא ידע מאין יבא לו אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני ואולי הנפש בחידושה תדבק בשכל נבדל שתתכוין בו והאיש ההוא יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר. ור' אברהם כתב שאיפשר לפרש שזה הנביא מגנב דבר ה' כגון שאמר נביא אמת אות פלוני יבא לכם על ענין אחד ושמע זה נביא השקר ממנו ואמר גם הוא זה האות לאמת שקר שלו:

3 ונתן אליך אות או מופת. פי' הרמב"ן אות הוא סימן על דבר שיהיה אחר כן כגון שאמר דבר פלוני עתיד להיות וכשיבוא זה האות תאמינו כי אחריו יהיה כך וכך והמלה נגזרת מן אתה ומופת הוא שעושה לפנינו דבר שינוי מחודש מטבעו של עולם והיא מלה מקוצרת מן מופלת והיו ביציאת מצרים אותו' והם הדברים שאמר להם תחלה למחר יהיה האות הזה והיו שם מופתים שעשו בחידוש שלא הודיעם תחלה. ופי' ונתן אליך אות או מופת שאמר אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו ע"ז וזה לכם האות למחר יבא ארבה או יתן לכם מופת שישליך מטהו לפניכם ויהי לתנין. ועל דרך הפשט מדבר בנביא שקר שמתנבא בשם ע"ז פלוני' שלחתני אליכ' שתעבדו אותה והוא שאמר הכתוב ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים מתנבא לעבוד אותם כי הם לו לאלהים. אבל רבותינו פירשו בנביא שמתנבא בשם ד' שאומר שהשם הנכבד שלחו לאמור שיעבדו ע"ז פלו' כי היה שותף עמו במעשה בראשית או שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שתעבדוהו ואפי' אם לא יאמר רק שיעבדו ע"ז שעה אחת חייב מיתה. וציוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ד' לעבוד ע"ז ולא נביט באותות ומופתים מפני שידענו מיציא' מצרים שהוא מעשה ממש ולא חזיון ולא מראה כי לד' הארץ ואין אלהים זולתו וממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים דבר עמנו וצונו ללכת בדרך הזה ולא נעבוד לזולתו. וזהו אשר ציוך ד' אלהיך:

« הטור הארוך Deuteronomy 12:31 הטור הארוך Deuteronomy 13:4 »