1לא יפתח אדם מחצב כתחלה בתוך שדהו, עד שיהו בו שלש מרביות, שהן שלש על שלש על רום שלש. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורי' בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפי' דבר מרובה מותר.2אמ' רבן שמעון בן גמליאל במי דברים אמורים בזמן שאין מתכוין לעשות שדה, אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהו אסור.3סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה, אם יש בו כשיעור הזה מותר, ואם לאו אסור.4אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן, אם יש בהן שתים של מסוי שנים שנים, הרי אילו ינטלו. ר' נחמיה או' בונין מדריגות על פי גאיות בערב שביעית, ובשביעית סומך להן עפר, ונותנן על פי גאיות.5מסקלין דרך רשות הרבים דברי ר' יהושע. ר' עקיבא אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל. ואם סקל, יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין. מסוקלין מפני דרך היחיד, ומפני דרך הרבים, ומפני הספד.6ועושין ספחים בראשי גגות ומקיימין אותן, ואין חוששין לא משם שביעית, ולא משם עבודת הארץ.7זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, מסקלין, מקווצין, ממלין נקעין שתחתיהן עפר, ועושין עוגיות מזו לזו, ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיצאו למוצאי שביעית מותר לעשות כן.8בראשונה היו או' מלקט אדם זתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו, את הגס הגס. חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה. התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרב, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.9בראשונה היו אומ' מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו, את הגס הגס. משרבו עוברי עבירה, חזרו לאסור.10שדה שניטיבה, אין זורעין אותה במוצאי שביעית. אי זהו שדה שניטיבה, כל זמן שבני אדם חורשין חמש, והוא חורש שש. שש, והוא חורש שבע. שמיי הזקן או' אלו היתה שעה פנויה גוזרני עליה שלא תזרע. בית דין של אחריו גזרו עליה שלא תזרע.11אין חוכרין נירין מישראל החשוד על השביעית, אבל לוקחין הימנו שדה זרועה, שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע.12המקבל שדה מן הגוי, פוסק עמו על מנת שהגוי זורעה.13הנכרי והכותי שחרשו, אין עושין אותן בית הפרס, שלא גזרו אלא עד מקום שיכולין לגזור. אין מגדלין בהמה דקה, אבל מגדלין בהמה גסה, שלא גדרו אלא גדר שיכול לעמוד.14הקוצץ קורה של שקמה, הרי זה לא יחליק ולא ידריג, אלא מכוין כדי שתהא קיצתה שוה. ר' יהודה או' מקום שנהגו לדריג יחליק, לחליק ידריג. הרי זה מגביה טפח וקוצץ. וכן היה ר' יהודה או' הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע, הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ. נמצאת או' שלש בתולות הן.15בתולת אדם, בתולת אדמה, בתולת אילן. בתולת אדן, כל שלא נבעלה מימיה. בתולת אדמה, כל שלא נעבדה מימיה. רבן שמעון בן גמליאל או' כל שאין בה חרס. בתולת אילן, כל שלא נקצצה מימיה.16אין עוקרין גדר שבין שתי שדות, אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים. במה דברים אמורים בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל לעצים מותר.17המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה, לעצים מותר, ולשדה אסור.18מחפירות שניטל מהן אילן, הרי זה לא יחפה בעפר, אבל מכסה באבנים או בקש.19הקוצץ בקנים, הרי זה מגביה טפח וקוצץ. רבן שמעון בן גמליאל או' מקום שנהגו לקוץ יתוך, לתוך יקוץ. הרי זה מגביה טפח וקוצץ. אין מטילין את הקנים בחישת הקנים, מפני שהיא מלאכתן, רבן שמעון בן גמליאל מתיר. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' מותר לאדם ליטע אילן סרק, כדי לעשות סייג בשביעית.20אין מלמדין את הפרה אלא בחולית בלבד. רבן שמעון בן גמליאל או' אף בתוך שדה חבירו מותר, ובלבד שלא יסמוך לה מענה. אבה שאול אומר מגרר בחרשין וגוממו מעם הארץ, ובלבד שלא יקוץ בקורדום.21פגין של שביעית, אין חולקין אותן בשביעית, בסייפות מותר, מפני שהיא מלאכתן. בקיר ובכפניות מותר.22מאימתי אדם רשיי לקוץ את האילן בשאר שני שבוע, משיבא לעונת המעשרות.23אין מוכרין שדה אילן לחשוד על השביעית, אלא אם כן פוסק עמו על מנת שאין לו באילן. ר' שמעון מתיר, מפני שהוא אומ' לו אני מכרתי את שלי, צא ותבע את שלך.
