תוספתא כפשוטה על תענית ב׳:ג׳

3 24. לא ביום ולא בלילה מפני שהן תדירין בעבודה. וכ"ה בירושלמי הנ"ל, וכן גרס הר"ח בבבלי י"ז א'. ולפנינו בבבלי: מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה. ובכי"י שם עיין הוצ' מלטר, עמ' 63: מפני שהן רגילין בעבודה, והן רגילין הן תדירין. ופירושו שהם עובדים תדיר בין ביום ובין בלילה, ואף לילה היא שעת העבודה להם, עיין בפירוש הראב"ד לתו"כ שמיני, מ"ו ע"ג. ובמיוחס לרש"י ט"ו ב' כתב לפי שהיו מעלין כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל המזבח, א"נ לא גמרו ביום גומרים בלילה. ועיין בהשגת הראב"ד בפ"א מה' ביאת המקדש ה"ו. ובר"מ שם: שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו, ועדיין לא סר יינו מעליו. ויפה העיר בח"ד שלפי הר"מ אסור לשתות יין בלילה שלפני יום העבודה שלו, אבל ביום שלאחרי העבודה מותר, מפני שעפ"י רוב כבר נגמרו כל העבודות לפני הלילה, עיין במרכבת המשנה במקומו שציין לר"מ פ"ד מה' מעשה הקרבנות ה"ג. ולרש"י וסייעתו אינו אסור אלא בלילה שלאחרי היום ששמשו בו. ועיין מ"ש לעיל ה"ב, שו' 11, ד"ה ברם.

4 24-25. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס בין משחרב הבית וכו'. ברייתא זו לא מצאתיה במקום אחר, ומשנתנו פ"ב מ"ז לא דברה אלא בזמן הבית. ועיין בבלי י"ז ב', וסנהדרין כ"ב ב' ומ"ש לעיל, שו' 20–21, ד"ה ויותר. וכעין מחלוקת זו בין החכמים ור' יוסי היא גם להלן פ"ג ה"ו, ובבלי ר"ה י"ט רע"ב.

5 26. משחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם. ואע"פ שאיסור התספורת נוהגת גם באבל, אבל דווקא איסור התספורת לכהן בזמן המשמר הוא מחמת שהוא יו"ט שלהם עיין ירושלמי פ"ב הי"ב, ס"ה ע"ד, ומקבילה במו"ק רפ"ג, בבלי כאן י"ז א' ומו"ק י"ד א', ואם הוא נמנע מלהסתפר בשבוע שחל בו זמן משמרו נוהג כבמועד, ולא כאבל.