תוספתא כפשוטה על סוכה ד׳:ו׳

« תוספתא כפשוטה על סוכה ד׳:ה׳ תוספתא כפשוטה על סוכה ד׳:ז׳ »

6 ספר הזהר פתח ↗

כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. וְכִי עַד הַהוּא שַׁעֲתָא אָן אַגָחוּ בֵּיהּ קְרָבָא וְנָצְחוּ לֵיהּ. בְּאָן אֲתָר אַעְרָעוּ בְּחַרְבָּא דִּלְהוֹן, וַהֲווּ גַּבְרִין כְּגִבָּרִין לְאַחֲזָאָה גְּבוּרְתָּא דִּלְהוֹן. מַאי כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע חַכִּים הֲוָה, וְחָמֵי לְמֵרָחִיק, חָמָא לְדָוִד מַלְכָּא, דְּאָתֵי מֵרוּת הַמּוֹאָבִיָה, גִּיבָּר תַּקִּיף כְּאַרְיֵה, וְעָבִיד קְרָבִין תַּקִּיפִין, וְנָצַח לְמוֹאָב, וְשַׁוִּי לוֹן תְּחוֹת רַגְלוֹי. אָמַר עָצוּם הוּא. הַהוּא דְּיָרְתָא הַהוּא גְּבוּרְתָּא, חַד מַלְכָּא דִּלְהוֹן, מִינָן יִפּוּק לְשֵׁיצָאָה לְמוֹאָב. אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ. הַאי קְרָא הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, אוּלַי אוּכַל אַכֶּה בּוֹ. אוֹ אוּלַי נוּכַל נַכֶּה בּוֹ. אֶלָּא הַהוּא רָשָׁע הֲוָה חַכִּים, אָמַר, חֲמֵינָא יְדָא חֲדָא, דְּחַד אַרְיָא תַּקִּיפָא, פָּרִישׂ קע"ב רַגְלָא ידא, אִי אִיכוּל עִמָּךְ, דְּנִתְחַבָּר ס"א תרוונא תַּרְוַויְיהוּ ונתחבר וְנִגְרַע מֵהַהוּא אַרְיֵה יְדָא דָּא, עַד לָא יֵיתֵי הַהוּא מַלְכָּא לְעָלְמָא, וְלָא יִתְּרָךְ יַת מוֹאָב מֵאַתְרֵיהּ. אָרָה לִּי, מַאי אָרָה לִּי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הַהוּא רָשָׁע בִּתְרֵי לִישָׁנֵי קָאָמַר לְבִלְעָם. חַד אָמַר אָרָה לִּי, וְחַד אָמַר קָבָה לִּי. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, אָרָה לִּי עַשְׂבִין וְחַרְשִׁין דְּרֵישֵׁי דְּחִוְיָין, וְשַׁוִּי לוֹן בַּקְּדֵרָה דְּחַרְשַׁיָּא, כֵּיוָן דְּחָמָא דְּחֵילֵיהּ יַתִּיר בְּפוּמָא, תָּב וְאָמַר, וּלְכָה נָא קָבָה לִּי. וַאֲפִילּוּ הָכִי, הַהוּא רָשָׁע דְּבָלָק, לָא שָׁבַק חֲרָשׁוֹי, אֶלָּא לָקִיט כָּל זִינֵי עִשְׂבִין, חַרְשֵׁי דְּרֵישֵׁי דְּחִוְיָין, וְנָטִיל קְדֵרָה דְּחָרְשִׁין, וְנָעִיץ לָהּ תְּחוֹת אַרְעָא אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין, וְגָנִיז לָהּ לְסוֹף יוֹמִין. כֵּיוָן דְּאָתָא דָּוִד, כָּרָא בִּתְהוֹמָא, אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה אַמִּין על אלף וחמשה מאה אמין, וְאַפִּיק מַיָּא מִן תְּהוֹמָא, וְנָסִיךְ עַל מַדְבְּחָא. בְּהַהוּא שַׁעֲתָּא, אָמַר, אֲנָא אַסְחֵי הַהִיא קְדֵרָה, תהילים ס׳:י׳ מוֹאָב סִיר רַחְצִי. סִיר רַחְצִי וַדַּאי. עַל אֱדוֹם אֲשְׁלִיךְ נַעֲלִי, מַאי אֲשְׁלִיךְ נַעֲלִי. אֶלָּא דָּא אוּף הָכִי לְמֵרָחִיק הֲוָה, דִּכְתִּיב, בראשית כ״ה:ל׳ וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדוֹם הָאָדוֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. הַלְעִיטֵנִי: הַלְעָטָה מַמָּשׁ, פְּתִיחוּ דְּפוּמָא וּגְרוֹנָא לְמִבְלַע. אָמַר דָּוִד לְהַהוּא בַּלְעָן, מְלָעֵט הַלְעַטִּין, אֲנָא אַרְמִי עָלֵיהּ נַעֲלִי, לְמִסְתַּם גְּרוֹנֵיהּ. עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע, אוּף הָכִי דָּא לְמֵרָחִיק אִסְתָּכֵי דָּוִד, אָמַר, כְּנַעַן סִטְרָא בִּישָׁא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִיהוּ, וּפְלִשְׁתִּים מִתַּמָּן אִינּוּן, לְסִטְרָא אַחֲרָא מָה אִצְטְרִיךְ. תְּרוּעָה. דִּכְתִּיב, במדבר י׳:ט׳ וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם וַהֲרֵעוֹתֶם וְגוֹ', לְתַּבְרָא חֵילֵיהּ וְתוּקְפֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ עֲלֵי פְּלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע, וְהָכִי אִתְחֲזֵי לוֹן. וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, ישעיהו י״א:ה׳ וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. הַאי קְרָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד. מַאי חִדּוּשָׁא אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינָן, דְּהָא צֶדֶק הַיְינוּ אֱמוּנָה, וְאֱמוּנָה הַיְינוּ צֶדֶק. אֵזוֹר מָתְנָיו, הַיְינוּ אֵזוֹר חֲלָצָיו, לָא אַשְׁכְּחָן קְרָא כְּהַאי גַּוְונָא. אֶלָּא לָאו צֶדֶק כֶּאֱמוּנָה, וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא חַד, וְחַד דַּרְגָּא אִיהוּ. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּקַיְּימָא בְּדִינָא קַשְׁיָא, וּמְקַבְּלָא מִסְּטַר שְׂמָאלָא, כְּדֵין אִקְרֵי צֶדֶק, דִּינָא מַמָּשׁ. וְהַיְינוּ ישעיהו כ״ו:ט׳ כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְבֵי תֵבֵל. דְּהַאי דַּרְגָּא דְּמִשְׁפָּט, רַחֲמֵי אִיהוּ. וְכַד אִתְקְרִיב מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק, כְּדֵין אִתְבְּסָם כלא, וְיַכְלִין בְּנֵי עָלְמָא, לְמִסְבַּל דִּינָא דְּצֶדֶק. ועל דא צדק לאו איהו כאמונה אֱמוּנָה, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחַבָּר בָּהּ כדין איהו אֱמֶת, לְחֶדְוָה. וְכָל אַנְפִּין נְהִירִין, כְּדֵין אִקְרֵי אֱמוּנָה. ואִית וַותְּרָנוּתָא לְכֹלָּא, וְכָל נִשְׁמָתִין סַלְּקִין, מִתְחַיְּיבֵי בְּכַמָּה חִיּוּבִין דְּחַיָּיבִין בִּישִׁין, וְכֵיוָן דִּבְפִּקָּדוֹן סַלְּקִין אקדים, אַהְדָּר לוֹן בְּרַחֲמֵי, וְחָס עָלַיְיהוּ. וּכְדֵין אִקְרֵי אֱמוּנָה, וְלֵית אֱמוּנָה בְּלָא אֱמֶת. הַשְׁתָּא אֵזוֹר מָתְנָיו, וְאֵזוֹר חֲלָצָיו. מַהוּ תְּרֵין אֵזוֹרִין הָכָא. וּמָתְנַיִם וַחֲלָצַיִן אַף עַל גַּב דְּחַד אִינּוּן, תְּרֵין דַּרְגִּין אִינּוּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. לְעֵילָּא בְּשֵׁירוּתָא, אִקְרֵי מָתְנַיִם. לְתַתָּא בְּסוֹפָא, אִקְרֵי חֲלָצַיִן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ישעיה לב וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם, בְּסוֹפָא, עַל רֵישׁ יְרֵכַיִם. כַּד אִתְּתָא בְּצַעֲרָא, מְנַתְּקָן אִינּוּן חַלָצַיִם, מֵרֵישׁ יְרֵכַיִן, וְשַׁוִיאַת יְדָהָא בִּכְאִיבָא עָלַיְיהוּ. וּבְגִין כָּךְ לִגְּבוּרָה וּלְקָרְבָא, צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו. וְהָכִי אִצְטְרִיךְ. לְרַחֲמָנוּ וּלְטָב, אֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו, בְּחַד דַּרְגָּא יְדִין עָלְמָא, וְשַׁלְטָא לִתְרֵין סִטְרִין, חַד רַחֲמֵי לְיִשְׂרָאֵל. וְחַד דִּינָא לִשְׁאַר עַמִּין.

6 מדרש תהילים פתח ↗

עדותיך נאמנו מאד. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם השפלת קולה של תורה וקולה של ביתך והגבהת קולן של רשעים הגבה קולה של תורה וקולה של ביתך. לכך נאמר לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים. אם עשית כן לא כבראשונה. שלמה בנה אותו וחרב עזרא בנה אותו וחרב. אבל עתה לאורך ימים. אמר רבי סימון שלש עשרה מדות בהקב"ה שנאמר שמות לד ו ה' ה' אל רחום וחנון. רב אמר אחת עשרה. ורבנן אמרי עשר. ועל אי זה מהן השתחוה. רב חסדא אמר על החסד שנאמר שם ח וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו. רבי אליעזר בן יעקב אומר על ארך אפים. ורבנן אמרי על מדת רחמים. א"ר יצחק אמר משה לפני הקב"ה מפני מה אדם חוטא ואין אתה פורע לו מיד. אמר לו הקב"ה משה את צריך לומר זה ולא גליתי לך מדותי ואת אומר כן חייך שתצטרך. לא עשה הרבה עד שאמר לו במדבר יד יב אכנו בדבר ואורישנו. אמר לפניו שם יז ועתה יגדל נא כח ה' וגו'. היכן דבר ה' אל רחום וחנון. אמר רבי חגאי יורד הייתי לדפליסט בטבריה ושמעית קלהון דטלייא בגו כנישתא דכולהון מברכין ואומרים עדותיך נאמנו מאד. יכול כשם שמאריך רוחו עם הרשעים כך מאריך עם הצדיקים תלמוד לומר אל נקמות ה':

6 שבת פתח ↗

הָתָם לָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת, הָכָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת. אִי נָמֵי, בְּמִנְחָה — כֵּיוָן דִּקְבִיעָא לַהּ זִימְנָא מִירְתַת וְלָא אָתֵי לְמִפְשַׁע. עַרְבִית — כֵּיוָן דְּכוּלֵּהּ לֵילְיָא זְמַן עַרְבִית, לָא מִירְתַת וְאָתֵי לְמִפְשַׁע. מַתְקִיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: טְרִיחוּתָא לְמֵיסַר הֶמְיָינֵיהּ?! וְעוֹד, לֵיקוּ הָכִי וְלִיצַלֵּי! — מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. רָבָא בַּר רַב הוּנָא רָמֵי פּוּזְמָקֵי וּמְצַלֵּי, אָמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת״ וְגוֹ׳. רָבָא שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי. אָמַר: ״כְּעַבְדָּא קַמֵּיהּ מָרֵיהּ״. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא כִּי אִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא, שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי. אָמַר: ״כְּעַבְדָּא קַמֵּי מָרֵיהּ״. כִּי אִיכָּא שְׁלָמָא לָבֵישׁ וּמִתְכַּסֵּי וּמִתְעַטֵּף וּמְצַלֵּי. אָמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. רָבָא חַזְיֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא דְּקָא מַאֲרֵיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ. אֲמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם, וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. וְהוּא סָבַר זְמַן תְּפִלָּה לְחוּד וּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד. רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא וַהֲווֹ עָסְקִי בִּשְׁמַעְתָּא. נְגַהּ לְצַלּוֹיֵי וַהֲוָה קָא מְסַרְהֵב רַבִּי יִרְמְיָה. קָרֵי עֲלֵיהּ רַבִּי זֵירָא: ״מֵסִיר אׇזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה״. מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת דִּין? — רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי יוֹנָה. חַד אָמַר מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּינִין. וְחַד אָמַר מִשֶּׁיִּפְתְּחוּ בַּעֲלֵי דִינִים. וְלָא פְּלִיגִי, הָא, דְּעָסְקִי וְאָתוּ בְּדִינָא. הָא, דְּלָא עָסְקִי וְאָתוּ בְּדִינָא. רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי הֲווֹ יָתְבִי וְגָרְסִי בֵּינֵי עַמּוּדֵי. וְכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא הֲווֹ טָפְחִי אַעֵיבְרָא דְּדַשָּׁא וְאָמְרִי: אִי אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ דִּינָא, לֵיעוּל וְלֵיתֵי. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בְּדִינָא כּוּלֵּי יוֹמָא, הֲוָה קָא חָלֵישׁ לִבַּיְיהוּ. תְּנָא לְהוּ רַב חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב״, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁמּשֶׁה יוֹשֵׁב וְדָן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ? תּוֹרָתוֹ מָתַי נַעֲשֵׂית? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כְּתִיב הָכָא: ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״. עַד מָתַי יוֹשְׁבִין בַּדִּין? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עַד זְמַן סְעוּדָה. אָמַר רַב חָמָא: מַאי קְרָא? — דִּכְתִיב: ״אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ. אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי״. בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא בִּשְׁתִיָּיה שֶׁל יַיִן. תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה — מַאֲכַל לוּדִים. שְׁנִיָּה — מַאֲכַל לִסְטִים. שְׁלִישִׁית — מַאֲכַל יוֹרְשִׁין. רְבִיעִית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִים. חֲמִישִׁית — מַאֲכַל כׇּל אָדָם. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב פָּפָּא רְבִיעִית זְמַן סְעוּדָה לְכׇל אָדָם! אֶלָּא רְבִיעִית מַאֲכַל כׇּל אָדָם. חֲמִישִׁית — מַאֲכַל פּוֹעֲלִים. שִׁשִּׁית — מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ — כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טְעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא, אֲבָל טְעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא — לֵית לַן בַּהּ. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּתוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. מֵיתִיבִי: הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ, מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין — יֵשׁ שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵילַת שָׁלוֹם. וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵץ. מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עֲרוּמִּים וּלְבוּשִׁין — יֵשׁ שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וְאֵין שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְאֵינוֹ חוֹלֵץ תְּפִילִּין, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְכַתְּחִלָּה. מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲרוּמִּים — אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְחוֹלֵץ תְּפִילִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחָן! כִּי קָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בְּמֶרְחָץ שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם. וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מֶרְחָץ שֶׁאָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם, בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה! אֶלָּא כִּי קָאָמַר רַב אַדָּא, בְּחַדְתֵי. וְהָא מִבְעָא בְּעָא לֵיהּ רָבִינָא: הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא מַהוּ, יֵשׁ זִימּוּן אוֹ אֵין זִימּוּן? וְלָא אִיפְּשִׁיטָא לֵיהּ. לָאו הוּא הַדִּין לְמֶרְחָץ? לָא, דִּילְמָא

10 רש"י על סוכה פתח ↗

שלש לפתיחת שערים - שערי העזרה:

10 חידושי רמב"ן על ראש השנה פתח ↗

הא דאמרינן או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת. הכי קאמר שמא מצוה אחת הוא וצריך לתקוע ולהריע בנשימה אחת שלא יהא בין תקיעה לתרועה ולא כלום כשהוא אומר ובהקהיל תתקעו ולא תריעו הוי אומר כל אחת מצוה בפני עצמה ואם רצה מפסיק דאי ס"ד חד הוא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא תעביד והכי איתא בפרק החליל. ורש"י ז"ל פירש תקיעה בפני עצמה כו' ולא תימא חדא הוא וה"ק היו תוקעין תרועה כו' ותמהני עליו ז"ל.

11 רשב״א על שבת פתח ↗

הא דאמר רבא נר ביתו וקדוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. תמיה לי דהא ודאי נר ביתו לצורך סעודה קאמר, ואם כן למה ליה משום שלום ביתו תיפוק ליה משום דאפשר לו לקיים את שתיהם דמקדש אריפתא. ואולי נאמר דמצוה מן המובחר לקדש אחמרא וכדאמרינן פסחים קו, א קדשהו על היין בכניסתו, אלא דכי חביבא ליה ריפתא אפשר לקדש אריפתא משום חביבותא, ומשום חבוב מצוה מקדש אמידי דחביב ליה טפי, הא היכא דלא חביבא ליה ריפתא טפי מצוה בחמרא, ואפילו הכי נר ביתו עדיף משום שלום ביתו ומקדש אריפתא. והיינו נמי דאיצטריך למימר גבי נר חנוכה וקדוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, הא לאו הכי קדוש היום עדיף, משום דקדוש על היין מצוה מן המובחר, ומשום דאפשר לקדש אריפתא הוא דעדיף נר חנוכה, הא לאו הכי קדוש היום עדיף דהוי דאורייתא. וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא דאפשר דמקדש אריפתא.עוד כתב הרב בעל ההלכות ז"ל: והיכא דקא בעי אדלוקי נר שבת ונר חנוכה, ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק של שבת, דאי מדליק דשבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקבלה לשבת עליה. ודבריו תמוהין דהדלקה אינה עושה קבלה, דהא תניא בשלהי פרקין לה, ב שש תקיעות בערב שבת וכו' שלישית הדליק המדליק וכו' ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ואמרינן נמי התם אמר רבי יוסי בר' יהודה שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק וכו', אלמא הדלקת הנר אינה קבלה. והדין נותן, שאם אין אתה אומר כן מכי אדליק נר ראשון קבלה ואיתסר ליה להדליק נר שני, ונמצא שאסור להדליק שתי נרות בערב שבת. אלא ודאי ליתא, ואדרבא מדליק דשבת ברישא הואיל ועדיף ותדיר. וכן דעת הרמב"ן ז"ל.

12 שבת פתח ↗

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין עֶרֶב שַׁבָּת. הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה — נִמְנְעוּ הָעוֹמְדִים בַּשָּׂדֶה מִלַּעֲדוֹר וּמִלַּחְרוֹשׁ וּמִלַּעֲשׂוֹת כׇּל מְלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת. וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִיכָּנֵס עַד שֶׁיָּבוֹאוּ רְחוֹקִין, וְיִכָּנְסוּ כּוּלָּם כְּאֶחָד. וַעֲדַיִין חֲנוּיוֹת פְּתוּחוֹת וּתְרִיסִין מוּנָּחִין. הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה שְׁנִיָּה, נִסְתַּלְּקוּ הַתְּרִיסִין וְנִנְעֲלוּ הַחֲנוּיוֹת, וַעֲדַיִין חַמִּין מוּנָּחִין עַל גַּבֵּי כִּירָה וּקְדֵירוֹת מוּנָּחוֹת עַל גַּבֵּי כִּירָה. הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה שְׁלִישִׁית — סִילֵּק הַמְסַלֵּק, וְהִטְמִין הַמַּטְמִין, וְהִדְלִיק הַמַּדְלִיק. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי צְלִיַּית דָּג קָטָן, אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת.

13 ריטב"א על ראש השנה פתח ↗

גמ׳ אמר ר׳ לוי וכו'. פי׳ ארכבה אתרי רכשי ס״ל בר״ה כר״י דמצוה בכפופין ולענין יובל סבר דבעינן למעבד ג״ש כת״ק ואפי׳ בהא דליכא אלא מדרבנן דכיון דשוה בדיני דאוריתא דין הוא דלשוו בהא ואע״ג לפי סברא פשוטין עדיפא טפי ליובל שהוא חירות ושמחה וי״ה האמור כאן פשיטא דהיינו י״ה של יובל דאלו י״ה דעלמא ליכא לא חיוב בתקיעות ולא חיוב ברכות כלל ומה שנהגו לתקוע במוצאי י״ה סימן תשר״ת מנהג בעלמא הוא וי״א כדי לערבב השטן וליתא דשטן ביומא דכפורי ליכא כדאית׳ בנדרים וביומא ועוד שתוקעין לאחר מעריב בחול אלא הטעם כדכתב רבינו האי ז״ל שהוא זכר ליובל ולפי שאין שנת היובל ידועה לכל תוקעין בכל שנה ושנה ולד״ה אין ברכה בתקיעה זו ואין מדקדקין בה בשום פיסול לא בתקיעה ולא בשופר:

13 תוספות על סוכה פתח ↗

ורבנן סברי עיקר שירה בפה. תימה דבפ' המוצא תפילין עירובין קב: תנן קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ואיכא תנא בגמ' דאמר לא היה קושרה אנא עונבה ועד כאן לא פליגי אלא בתיקון כלי אי דחי שבת משום מכשירי קרבן אבל שיר עצמו לכ"ע דחי ותנן נמי פרק שני דערכין דף י. בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובפסח שני ובי"ט הראשון של פסח ובי"ט של עצרת ושמנה ימי החג אלמא דחי שבת וי"ט דא"א לשמנת ימי החג בלא שבת ולרב ירמיה בר אבא דמסיק בשמעתין בשיר של שואבה פליגי אבל שיר של קרבן לכ"ע דחי ניחא ורב יוסף דהכא איתותב מברייתא וצ"ל דמתניתין דערכין ודעירובין הוה מוקי להו רב יוסף כרבי יוסי בר יהודה ומיהו אכתי קשה דבסוף תמיד נשחט פסחים סה. משמע דמילתא דפשיטא היא דאין שבות במקדש ואפי' ר' נתן דמחמיר התם מודה דשבות צריכא התירו ועוד תנן בפירקין דף נג: גבי תקיעות של מקדש דבכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות ואפילו בשבת כדדייק בגמרא דבכל יום תנן. ולא אשתמיט דפליג שום תנא ואין לומר דהנהו תקיעות דאורייתא דהא דקתני שלש לפתיחת שערים ותקיעות נמי שלש כדי להבטיל העם ממלאכה דוחות י"ט שחל להיות בערב שבת כדתנן פרק קמא דחולין דף כו: י"ט שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין שהיו משנין בהם במקצת כדמפרש התם טעמא בגמרא וכל הני דהתם דרבנן ולא גזור במקדש ובמילוי המים דכתיב ושאבתם מים בששון. גזור וי"ל דלפי שהיה שם רוב כלי שיר חלילים כנורות מצלתים נבלים שצריכים לתקן תדיר גזור בהו טפי מהנך דסגי בשופר דלא בעי תיקון ואגב דגזור בהו גזור נמי שלא יתקעו למילוי המים בי"ט כדמוכח בפירקין דף נד: דפריך אי הכי ערב שבת שבתוך החג נמי לא ליחשביה זימנין דלא אשכחן כגון דחל יו"ט ראשון של חג בע"ש כלומר דבצרי להו תקיעות משום דלא תקעי למילוי המים והיינו טעמא כדפרישנא לפי שרגילין בהו להרבות בשאר כלי שיר בלא מספר כדתנן בפירקין דף נא: גזרו שלא יתקעו כלל:

14 תוספות על סוכה פתח ↗

15 רש"י על סוכה פתח ↗

פייס בפני עצמו - שבכל פרי החג לא היו מטילין פייס איזה משמר יקריב לפי שבסדר היו מקריבין אותן עד שכל כ"ד משמרות שונות ומשלשות בהן חוץ משתים כדאמרי' בהחליל לקמן סוכה דף נה: ופר דשמיני בתחילה מפייסין עליו:

6 17. כל שלא ראה בדפלסטטון של אכסנדריא וכו'. בד: בדפלסכיון וכו', בכי"ע: דיפלסטון וכו', ובכי"ל: דפלצטון. ובילקוט המכירי תלים ספקכ"ח, קכ"ג ע"א: תוספתא א"ר יהודה כל מי שלא דפלנטון צ"ל דפלצטון, כמו בכי"ל של אלכסנדריא וכו'. ובכפו"פ פ"י, עמ' רכ"ו ד"ר, נ"ד ע"א: תוספת מסכת סכה כל שלא ראה בדפלסטון של אלכסנדריא וכו'. ובירושלמי פ"ה ה"א, נ"ה ע"א: תני אמר ר' יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבה כ"ה בכי"ל של אלכסנדריאה וכו'. ובבבלי נ"א ב': תניא ר' יהודה אומר כל מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא וכו', ועיי"ש בדק"ס. ובפי' המלה הזרה אין ספק שהכוונה ל־διπλόστοον, או διπλόστωον, כלומר בניין בעמודים כפולים, כמפורש להלן: סטיו לפנים מסטיו, כמו שפירש לנכון שמואל קרויס בביצנטינישע צייטשריפט ח"ב 1893, עמ' 532. ואעפ"י שמלה זו לא הובאה בליקסיקונים היונים, אבל אנו מוצאים שם דוגמתה τετράστοον, או τετράστωον, עיין מ"ש קרויס הנ"ל. וכמעט וודאי גמור הוא שלבית זה כיוון פילון השליחות לקיוס סי' כ' בהזכירו את בית הכנסת הגדול ביותר והנהדר ביותר μεγίστη καὶ περισημοτάτη שבאלכסנדריא, כדעתם של החכמים, עיין שירער געשיכטע וכו', ח"ב, הוצאה רביעית, עמ' 521, הערה 66. והירושלמי אומר: ומי החריבה טרוגיינוס הרשע. ובסוף ההלכה: אמרון ליה מה דעבדת בארעייא, עביד בעילייא. וכבר פירש לנכון רמא"ש בית תלמוד של ווייס ח"ד, עמ' 200 שהכוונה מה שעשית לגברים שישבו למטה, עשה לנשים שיושבות למעלה, ובבית הכנסת עסיקינן. וכן במדרש תהלים ספצ"ג: יורד הייתי לדיפליא סטיא בטבריא, ושמעית קלהון דטליא בגו כנישתא וכו'. ואף כאן דיפלוסטיא הוא בית הכנסת. אלא שבית הכנסת שבאלכסנדריא היה בנוי בצורת בסילקי "כמין בסלקי". והארכנו בזה מפני דברי קרויס בספרו סינאגוגאלע אלטערטימער, עמ' 261 ואילך, שפוסק שאין לנו עניין בתוספתא עם בית הכנסת אלא עם כיפת מסחר Kaufhalle שהשתמשו בה גם לצורכי תפילה. ואין דברים הללו מתקבלים כלל.

7 18-19. סטיו לפנים מסטיו. וכן היה הר הבית, כירושלמי תענית פ"ג הי"א, ס"ו ע"ד. ובבבלי כאן מ"ה א' ובמקבילות: הר הבית סטיו כפול היה, סטיו לפנים מסטיו. ועיין תיו"ט מדות פ"ב מ"א. ואפשר שאף בית הכנסת שבאלכסנדריה לא היה מקורה אלא על גבי העמודים, שהרי במצרים אין גשמים לעולם, והבניין היה נראה כמין בסיליקי, στοὰ βασιλική. ועיין במלונו של Daremberg et Saglio לעתיקות יון ורומי ערך Basilica, ח"א, עמ' 677 ואילך.

8 19. פעמים היו שם כפלים כיוצאי מצרים. וכ"ה בירושלמי. ובבבלי הנ"ל: פעמים שהיו בה ששים רבוא על ששים רבוא, כפלים כיוצאי מצרים. וכ"ה בשרידי שאילתות שבתרביץ ש"ו ס"ד, עמ' 492, ובאגדות התלמוד ובאו"ז ח"א סי' קצ"ג, ל' ע"ב, ובילקוט שופטים רמז תתקי"ג. ובעין יעקב והעירו עליו בגליון: פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים, ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים. ובכד הקמח, ערך עצרת: והיו בה ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים. ועיין סדר אליהו רבה פ"ל, הוצ' רמא"ש, עמ' 151, ומ"ש שי"ר בערך מילין ערך אלכסנדריא, ומ"ש לעיל פסחים ספ"ד, שו' 97.

9 19-20. ושבעים ואחת קטדראות של זהב היו שם כנגד שבעים ואחד זקן. וכע"ז בד, בכי"ע, בכי"ל ובמכירי הנ"ל. וכ"ה בבבלי ובשרידי שאילתות הנ"ל, ועיי"ש בתוספות ד"ה והיו. אבל בירושלמי הנ"ל: ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים. ובמדרש כסא שלמה בית המדרש של יעללינעק ח"ב, עמ' 84: והוא כלומר הכסא מכובש באבנים טובות ומרגליות וכו' וכל מעלה ומעלה היתה מכובשת מאבנים טובות ומרגליות וכו' ושתי קתדראות של זהב משני צדי הכסא, אחת לגד הנביא ואחת לנתן הנביא, ושבעים קתדראות של זהב לשבעים זקנים וכו'. ועיין במדרש אבא גוריון פ"א, ג' ע"א ואילך, מדרש פנים אחרים, כ"ט ע"א, מדרש שה"ש של גרינהוט פ"ג, כ"ט ע"ב, פי' אגדות לר' עזריאל, עמ' 61. ובנוסח הארמי של כסא שלמה שפרסם פירליס במ"ח חכ"א 1872, עמ' 129: ונקבע בה זמרגדין ומרגלין וכל מיני אבנין טבין וכו' ותרין מותבין הוי תמן חד לכהן גדול וחד לסגן, ולעילא מן רישיה דכורסיא קבועים שבעין כורסיין דדהבא, ועליהון הווי יתבין שבעים סבי סנהדרין דדיינין דינא קדם מלכא שלמה וכו'. וכעין זה בתרגום שני לאסתר פ"א, ב'. ולהלן במ"ח הנ"ל, עמ' 132: תני ר' חייא שבעים אלף קתידרי זהב היו סביב לכסא וכו' ושבעים קתידראות היו באולם הכסא ששם היו יושבים שבעים זקנים וכו'.

10 20. כל אחת ואחת מעשרים וחמש רבוא. וכ"ה בכל כתה"י ובמכירי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובבבלי הנ"ל: כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. אבל באגדות התלמוד שם: מעשרים וחמשה רבוא דינרי זהב. וכ"ה בעין יעקב ובאו"ז ח"א סי' קצ"ג, ל' ע"ב. ועיין דק"ס, עמ' 164, הערה א', שהעיד שבכ"י ב' גורס: מעשרים וחמשה אלף דינרי זהב, וכ"ה בכד הקמח ערך עצרת. ובשרידי שאילות הנ"ל: אינה פחותה מעשרים וחמש דינרי, וכע"ז בילקוט ח"א, רמז תתקי"ג.

11 20-21. ובמה של עץ באמצע. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ובמכירי הנ"ל, ובירושלמי ובבבלי הנ"ל, וכע"ז גרס בבבלי גם בשאילתות הנ"ל, רב נסים גאון, עיין במפתח לס' מגילת סתרים שלו שפרסם אסף בתרביץ שי"א, עמ' 242, ועוד. אבל בכ"י ב' בבבלי: ובימה של זהב בנויה באמצע. וכ"ה בכד הקמח הנ"ל.

12 21. וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. בכי"ע: עומד על הקרן והסודרין בידו. וכנראה שזו היא אשגרה ממשנת תמיד פ"ז מ"ג: הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו. ועיין להלן גירסת כי"ל והמכירי.

13 נטל לקרות וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: החל לקרות וכו'. ובירושלמי הנ"ל: עמד אחד מהן לקראות בתורה וכו'. והוא נטל, הוא עמד, הוא החל, וכן להלן, שו' 35, נטל לקרות וכו', עיין מש"ש. ועיין מ"ש ר"מ זולאי בקונטרסים של ר"ח ילון ש"ב, עמ' 69. ועיין להלן גירסת כי"ע וכי"ל.

14 21-23. והלה מניף בסודרין והן עונין אמן על כל ברכה וברכה. והלה מניף בסודרין והן עונין אמן. ובכי"ע: הלה מניף בסודרין וכל העם עונין אמן על כל ברכה וברכה הלה מניף בסודרין וכל העם עונין אמן. ואפשר לפרש שהעם עונין אמן על ברכת התורה, וכן על כל ברכה וברכה שבתפילה היה הלה מניף בסודרין, וכל העם עונין אמן. וכן בירושלמי הנ"ל: עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונ' מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. ואפשר שגם בכי"ו צ"ל בפעם השנייה הלה במקום והלה, והפירוש הוא כנ"ל וצריך ליתן פסיק אחרי המלה "אמן", ולהשמיט את הפסיק אחרי "וברכה". וכן לכאורה מסתבר שהרי באותו זמן היה רק הפותח בתורה מברך לפניה, והחותם לאחריה מגילה פ"ד מ"א, והלשון "על כל ברכה וברכה" הוא מגומגם קצת בקריאת התורה ברוב השבתות, אבל לפי גירסת כי"ע והירושלמי הסיום "על כל ברכה וברכה" מתייחס לתפילה, ולא לקריאת התורה. ברם בד כאן: והלה מניף בסודרי' והיו עונין אמן על כל ברכה וברכה. וכ"ה בכי"ל, אלא ששם חסרות גם המלים "נטל לקרות", וכ"ה גם במכירי הנ"ל, ולא נזכרה שם קריאת התורה כלל. ובבבלי הנ"ל: וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן, ואף שם לא נזכרה קריאת התורה. וכבר הקשה רבינו נסים גאון במגלת סתרים הנ"ל כיצד ענו אמן כשלא שמעו את הברכה, הרי היא אמן יתומה. ותירץ ע"פ הירושלמי כאן שבקריאת ס"ת עסיקינן, ואין השומע חייב לברך, ולפיכך לא איכפת לנו אם לא שמע את הברכה, אבל בתפילה ובכל מקום שהמברך מוציא את השומע צריך שישמע את הברכה. ועיין בתוספות כאן נ"ב א' ד"ה וכיון, ובציונים של פוזננסקי הנ"ל. ולפי גירסת כי"ע כאן ולפי גירסת הירושלמי שלפנינו הרי משמע שאפילו בתפילה היו עונים אמן כשלא שמעו את הברכה. ועיין בתירוץ הרשב"ם שבתוספ' ר' יהודה ברכות מ"ז א' ד"ה ולא, ובתוספות שלנו שם ד"ה אמן, ובפי' רבינו יהונתן על הרי"ף שם, עמ' 117. ובאהצו"י, עמ' 132, שער שלא היו לפני הראשונים בירושלמי "על כל ברכה וברכה וכו' ". ואין צורך בזה, ואפשר שהם פירשו בירושלמי שהממונה הניף בסודרין לפני הקריאה, כשעמד הקורא לקרוא, כדי שיענו אמן אחרי ברכה ראשונה, וכן עשו בכל ברכה וברכה של קריאת התורה, כשהזדמנו להם פרשיות שצריך לברך לפניהן ולאחריהן עיין ירושלמי מגילה פ"ג ה"ח, ע"ד ע"ב ומקבילות. וכן אפשר לפרש גם בתוספתא כאן לפי גירסת כי"ע. ברם מתוך דברי רבינו נסים שמרבה להסתייע בתוספתא, ולא הזכירה כאן, משמע קצת שלא היתה לפניו הגירסא "נטל לקרות", כגירסת כי"ל והמכירי. אבל ראייה גמורה אין כאן, שהרי עדיף להביא את הירושלמי שמפורש בו: עמד אחד מהן לקראות בתורה.

15 24. וגרדיים בפני עצמן, טרסיים בפני עצמן וכו'. עיין דק"ס, עמ' 164, הערה ק', ובגליון הש"ס כאן. והנכון כלפנינו בתוספתא ובבבלי, והטרסיים היו אורגים אומנין המוכשרים ביותר על שם האורגים מעיר טרסוס, כידוע.

16 25. ומשם פרנסה יוצאה, וכ"ה בד. אבל בכי"ע, בכי"ל ובמכירי הנ"ל: פרנסתו וכו'. ובבבלי הנ"ל: ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. וכסיגנון זה בבבלי כתובות קי"א ב', כמו שהעיר ר"י ענגיל בגליוני הש"ס. ובכי"ל ובמכירי: יוצא, עיין מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1248.

6 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי. זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אִישׁ נָכְרִי. מִכָּאן אָמְרוּ אֲבָל אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר. אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. כְּשֶׁהָיָה אַגְרִיפַּס מַגִּיע לְפָסוּק זֶה הָיָה בוֹכֶה עַד שֶׁזּוֹלְגוֹת עֵינָיו דְּמָעוֹת, וְהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לוֹ אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אָתָּה. רָבָא אַכְשְׁרֵיהּ לְרַב מָרִי בַּר רָחֵל וּמַנְיֵיהּ בְּפוּרְסֵיהּ דְּבָבֶל, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מַר, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ הַאי כֵּיוָן שֶׁאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מִקֶּרֶב אַחֶיךָ קָרִינַן בֵּיהּ. אֲמַר רָבָא, גֵּר דָּן אֶת חֲבֵרוֹ דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" וְגוֹ' "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ", עָלֶיךָ הוּא דְּבָעִינָן 'מִקֶּרֶב אַחֶיךָ' אֲבָל גֵּר דָּן אֶת חֲבֵרוֹ גֵּר. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל דָּן אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל, וּלְעִנְיַן חֲלִיצָה עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו וְאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר דברים כה, י "וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְיִשְׂרָאֵל". אֲמַר רַב אָשֵׁי, אֲפִלּוּ לְמָאן דַּאֲמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. אוּשְׁפְּזִיכְנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה גִּיוֹרָא הֲוָה. הֲווֹ קָא מִנְצוּ אִיהוּ וְרַב בִּיבֵי, מַר אֲמַר אֲנָא קָאִימְנָא בְּמִלֵּי עֲבִידְנָא שְׂרָרוּתָא דְמָתָא וּמַר אֲמַר אֲנָא קָאִימְנָא בְּמִלֵּי עֲבִידְנָא שְׂרָרוּתָא דְמָתָא. אֲתוֹ לְקָמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לְהוֹ, תְּנֵינָא שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וַאֲפִלּוּ אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ, אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מִקֶּרֶב אַחֶיךָ קָרִינָא בֵּיהּ, הִילְכָךְ רַב בִּיבֵי דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא לֵיעָיֵין בְּמִלֵּי דִשְׁמָיָא וּמַר לֵיעָיֵין בְּמִלֵּי דְמָתָא. אֲמַר אַבָּיֵי, הִילְכָךְ הַאי מַאן דְּמַשְׁרֵי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן בְּאוּשְׁפִּיזִיכְנֵיהּ לִישְׁרֵי כְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה דְיָדַע לְמֶהְפַּךְ לֵיהּ בִּזְכוּתֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲבִירִין אֶת הַמֵּת לִפְנֵי הַכַּלָּה, וְזֶה וָזֶה לִפְנֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ עָלָיו עַל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁעָבַר מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים שִׁבְּחוּהוּ מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד, וְהָאֲמַר רַב אָשֵׁי אֲפִלּוּ לְמָאן דַּאֲמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. הָתָם פָּרָשַׁת דְּרָכִים הֲוָאי. רַבִּי יִהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה לַחֲלֹץ וּלְיַבֵּם זָכוּר לָטוּב. אֵינִי, וְהָאֲמַר רַב אָשֵׁי אֲפִלּוּ לְמָאן דַּאֲמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ וְכוּ'. מִצְוָה שָׁאנֵי. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. שִׁבְּחוּהוּ, מִכְּלַל דְּשָׁפִיר עֲבַד, וְהָאֲמַר רַב אָשֵׁי וְכוּ'. מִצְוָה שָׁאנִי. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ וְגוֹ' זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא, אָחִינוּ אַתָּה. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי נָתָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, שֶׁחָנְפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס . הוֹרְדּוֹס עַבְדָא דְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי הֲוָה וְכוּ'. יוֹמָא חָד שְׁמָעֵיהּ לְבַת קָלָא דַּהֲוַת אָמְרָה כָּל עַבְדָא דְּמָרִיד הָאִידְנָא מַצְלָח. קָם מָרַד, אֲזַל קְטָלִינְהוּ לְכָל מַרְוָתֵיהּ וְכוּ', אֲמַר מָאן דְּרִישׁ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, רַבָּנַן, קָם קָטְלִינְהוּ וּשְׁבָקֵיהּ לְבָבָא בֶּן בּוּטָא לְמֵיסַב עֵצָה מִנֵּיהּ, אֲהְדַּר לֵיהּ כְּלִילָא דְיַילֵי וְנַקְרִינְהוּ לְעֵינֵיהּ. יוֹמָא חָד אֲזַל וְיָתִיב קָמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, חָזֵי מַר הַאי עַבְדָּא בִישָׁא דִּקְטַל רַבְוָותֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, וּמַאי אַעֲבִיד לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, לִלְטְיֵיהּ מַר. אֲמַר לֵיהּ, כְּתִיב קהלת י, כ "גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל". אֲמַר לֵיהּ, הַאי מֶלֶךְ הוּא, הַאי הֶדְיוֹט הוּא. אֲמַר לֵיהּ, וְלֹא יְהֵא אֶלָּא נָשִׂיא וּכְתִיב שמות כב, כז "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאוֹר". אֲמַר לֵיהּ, בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ. אֲמַר לֵיהּ, מִסְתָּפִינָא מִמַּלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ, אֲנָא וְאַתְּ הָשַׁתָּא מִיהַת יָתְבִינַן. אֲמַר לֵיהּ, כְּתִיב קהלת שם "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" וְגוֹ'. אֲמַר לֵיהּ, אִי הֲוָה יַדְעָנָא דִּצְנִיְעֲתוּ כֻּלֵּי הַאי לָא הֲוָה קָטִילְנָא לְהוֹ, הָשַׁתָּא מַאי תַּקָּנָתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא אֲמַר לֵיהּ, הוּא כִּבָּה נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶאֱמַר "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ". אִיכָּא דְאָמְרֵי, הָכֵי אֲמַר לֵיהּ, אוֹתוֹ הָאִישׁ סִמֵּא עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַבָּנַן דִּכְתִיב במדבר טו, כד "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה" יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּכְתִיב "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחֲמַד עֵינֵיכֶם". אֲמַר לֵיהּ, מִסְתָּפִינָא מִמַּלְכוּתָא אֲמַר לֵיהּ, שְׁדַר שְׁלִיחָא דְּאָזַל שַׁתָּא וּמִתְאַחֵר שַׁתָּא, עַד דַּהֲדַר וְאָתֵי הָוֵי שַׁתָּא, אֲדְהָכֵי וְהָכֵי סָתַרְתְּ וּבָנְיֵית. עֲבַד הָכֵי, שָׁלְחוּ לֵיהּ, אִי לָא סְתַרְתְּ לָא תִסְתֹּר, וְאִי סְתַרְתְּ לָא תִבְנֵי, וְאִי סְתַרְתְּ וּבָנִית עַבְדָּא בִישָׁא בָּתַר דְּעָבְדִין מִתְמַלְּכִין אִם זֵיָינַךְ עֲלַךְ סִפְרַךְ כָּאן, לָא רַכָּא וְלֹא בַּר רַכָּא, אַתּ הוֹרְדוֹס עַבְדָּא קְלָנְיָא מַעֲבִיד. מִנָּלַן דְּהַאי רַכָּא לִישָׁנָא דְּמַלְכוּתָא הּוּא דִּכְתִיב שמואל ב ג, לט "אָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ". וְאִי בָּעִית אֵימָא, מֵהָכָא, בראשית מא, מג "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ". בְּמַאי בָּנְיֵהּ. בְּאַבְנֵי שֵׁישָׁא וּמַרְמָרָא. אִיכָּא דְאָמְרֵי, בְּאַבְנֵי כֹּחָלָא, שֵׁישָׁא וּמַרְמָרָא. אַפִּיק שָׁפָא וַעֲיַיל שָׁפָא, כִּי הֵיכֵי דְלִיקָבֵל סִידָא. סְבַר לְמִשְׁעִיֵּיהּ בְּדַהֲבָא, אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנַן, שָׁבְקֵיהּ, דְּהָכֵי שָׁפִיר טְפֵי, דְּמֵיחֲזֵי כִּי אִידְוָותָא דְיַמָּא. דברים יז טז תָּנוּ רַבָּנָן "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים". יָכוֹל אֲפִלּוּ כְּדֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו תַּלְמוּד לוֹמַר "לוֹ", לוֹ אֵינוֹ מַרְבֶּה אֲבָל מַרְבֶּה הוּא כְּדֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם סוּסִים, סוּסִים בַּטְלָנִין, מִנַּיִן אֲפִלּוּ סוּס אֶחָד וְהוּא בָּטֵל שֶׁהוּא בְּלֹא יַרְבֶּה תַּלְמוּד לוֹמַר "לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס". וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ סוּס אֶחָד וְהוּא בָּטֵל קָאִי בְּלַאו לֹא יַרְבֶּה, סוּסִים לָמָּה לִי. לַעֲבֹר עַל לֹא תַעֲשֶׂה עַל כָּל סוּס וְסוּס. טַעֲמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לּוֹ הָא לָא כְתַב רַחֲמָנָא לּוֹ הֲוָה אָמֵינָא אֲפִלּוּ כְּדֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו נַמֵּי לָא. לָא צְרִיכָא, לְאַפּוּשֵׁי. וְלֹא יָשִׁיב הָעָם מִצְרָיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תוֹסִיפוּן לָשׁוּב בַּדֶרֶךְ הַזֶּה עוֹד וְהֵיכָן אָמַר. "כִּי כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" כָּתוּב בְּרֶמֶז ר"ז וּבְרֶמֶז רל"ג. תָּנוּ רַבָּנָן מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו. מִי שֶׁלֹּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאַרְתָּהּ לֹא רָאָה כְּרַךְ נֶחְמַד מֵעוֹלָם. מִי שֶׁלֹּא רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ לֹא רָאָה בִּנְיָן מְפֹאָר מֵעוֹלָם אָמַר אֲבָּיֵי וְאִיתֵימָא רַב חִסְדָּא, זֶה בִּנְיָן שֶׁל הוֹרְדוֹס, תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִי שֶׁלֹּא רָאָה דְּיוֹפְלוּסְטִין שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם לֹא רָאָה בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם. אָמְרוּ, כְּמִין בְּסִילְקִי גְדוֹלָה הָיְתָה, סְטָו לְפָנִים מִסְּטָו, פְּעָמִים שֶׁהָיוּ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְהָיוּ שָׁם שִׁבְעִים וְאֶחָד קָתֶדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב כְּנֶגָד שִׁבְעִים וְאֶחָד זְקֵנִים, וְכָל אַחַת וְאַחַת אֵינָהּ פְחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דִּינְרֵי זָהָב וְאֶחָד כִּכְּרֵי זָהָב, וּבִימָה שֶׁל עֵץ בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְחַזָּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ וְהַסּוּדָר בְּיָדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַעֲנוֹת אָמֵן הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָר וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְלֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין מְעֻרְבָּבִים אֶלָּא זֵהָבִין בִּפְנֵי עַצְמָן וְכַסָּפִין בִּפְנֵי עַצְמָן וְנַפָּחִין בִּפְנֵי עַצְמָן וּטַרְסִיִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְגַרְדִּיִים בִּפְנֵי עַצְמָן. וּכְשֶׁעָנִי נִכְנָס לְשָׁם הָיָה מַכִּיר בַּעֲלֵי אֻמָּנוּתוֹ וְנִפְנֶה לְשָׁם, וּמִשָּׁם הָיָה פַּרְנָסָתוֹ. וְכֻלְּהוֹ קְטָלִינְהוּ אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדּוֹן. מַאי טַעֲמָא אִיעֲנוּשׁ. מִשּׁוּם דְּעָבְרֵי אֲהַאי קְרָא לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד וְאִינְהוּ הָדוּר. אֲתָא אַשְׁכְחִינְהוּ דַּהֲווֹ קָרוּ דברים כח, מט "יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר", אָמַר, מִכְּדֵי הַהוּא גַבְרָא דְּבָעָא לְמֵיתֵי בַּעֲשָׂרָה יוֹמֵי דַּלְיָא זִיקָא וַאֲתָא סְפִינָתֵיהּ בַּחֲמִשָּׁה יוֹמֵי, קָם עָלַיְהוּ וּקְטָלִינְהוּ. מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ סוּס אֶחָד וְהוּא בָּטֵל כְּדַאי הוּא שֶׁיַּחֲזִיר אֶת הָעָם לְמִצְרָיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר "רַק". וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה מִּצְוָה מִצַריִם שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה עָלֶיהָ עֲבֵירָה מַחֲזִירָתוֹ לְשָׁם שְׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁאֵין הַבְּרִית כְּרוּתָה עֲלֵיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דברים יז יז תָּנוּ רַבָּנָן אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד, יז "לֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה", דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עֲשִׁירָה מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, עֲנִיָּה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ מַשְׁכְּנָהּ אַתָּה חַיָּב לְהַחֲזִיר לָהּ וּמִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַחֲזִיר לָהּ אַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא דְרִישׁ טַעֲמָא דִּקְרָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִישׁ טַעֲמָא דִקְרָא, וְהָא אִפְּכָא שְׁמָעִינַן לְהוֹ דִּתְנַן וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַרְבֶּה הוּא לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָהּ אֶת לִבּוֹ לֹא יִשָּׂאֶנָּה אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" אֲפִלּוּ כַּאֲבִיגַיִל. בְּעָלְמָא לָא דְרִישׁ רַבִּי יְהוּדָה טַעֲמָא דִקְרָא, וְשָׁאנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ טַעֲמָא מַה טַּעַם לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים מִשּׁוּם דְּלָא יָסוּר אֶת לְבָבוֹ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּעָלְמָא דְּרִישׁ טַעֲמָא דִקְרָא, הָכָא לִכְתּוּב רַחֲמָנָא לֹא יַרְבֶּה וְלִשְׁתֹּק וְלֹא יָסוּר אֶת לְבָבוֹ לָמָּה לִי, דַּאֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ לֹא יִשָּׂאֶנָּה. תָּנוּ רַבָּנָן "וְכֶסֶף לֹא יַרְבֶּה לּוֹ", יָכוֹל אֲפִלּוּ כְּדֵי לִתֵּן לְאַכְסַנְיָא אַסְפַּנְיָא, תַּלְמוּד לוֹמַר "לוֹ", לוֹ אֵינוֹ מַרְבֶּה אֲבָל מַרְבֶּה הוּא כְּדֵי לִתֵּן אַסְפַּנְיָא. טַעֲמָא דּכְתַב רַחֲמָנָא לּוֹ, הָא לָא כְתַב רַחֲמָנָא לוֹ הֲוָה אָמֵינָא אֲפִלּוּ כְּדֵי לִתֵּן לְאַכְסַנְיָא אַסְפַּנְיָא נַמִּי לָא. לָא צְרִיכָא, לְהַרְוָחָה. וְהָשַׁתָּא דַּאֲמַרְתְּ לוֹ לִדְרָשָׁא, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים מַאי דָּרַשְׁתְּ בֵּיהּ. לְמַעוּטֵי הֶדְיוֹטוֹת. אֲמַר רַבִּי יִצְחָק, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תוֹרָה, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלָּה טַעֲמָן וְנִכְשַׁל בָּהֶן גְּדוֹל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים", אָמַר שְׁלֹמֹה אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר וּכְתִיב מלכים א יא, ד "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ", וּכְתִיב "לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב", אָמַר שְׁלֹמֹה אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָשִׁיב וּכְתִיב וַתַּעַל "וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת". מַרְבֶּה לוֹ כְּדֵי לִתֵּן לְאַכְסַנְיָא אַסְפַּנְיָא. וְכֵן עָשָׂה דָוִד שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲנִי דהי"א כב, יד "וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה'". אֲבָל שְׁלֹמֹה עָשָׂה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים".

6 סוכה פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי שֶׁלֹּא רָאָה דְּיוֹפְּלוּסְטוֹן שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, לֹא רָאָה בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ: כְּמִין בָּסִילְקֵי גְּדוֹלָה הָיְתָה, סְטָיו לְפָנִים מִסְּטָיו. פְּעָמִים שֶׁהָיוּ בָּהּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְהָיוּ בָּהּ שִׁבְעִים וְאַחַת קָתֶדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאַחַת שֶׁל סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה, כׇּל אַחַת וְאַחַת אֵינָהּ פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד רִבּוֹא כִּכְּרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶׁל עֵץ בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַעֲנוֹת אָמֵן, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָר וְכׇל הָעָם עוֹנִין אָמֵן.

6 כתובות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים״, אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתִּתַּמֵּר כְּדֶקֶל, וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ צַעַר לְקוֹצְרָהּ! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ״ — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית גְּנָזָיו וּמְנַשְּׁבָהּ עָלֶיהָ וּמַשִּׁרָה אֶת סׇלְתָּהּ, וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלֹא פִּיסַּת יָדוֹ, וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ.

10 ריטב"א על סוכה פתח ↗

ואימא הכי נמי א״כ מאי ולא כלום.‎ פי׳‎ ‎דאי לאפוקי מדרבי יוחנן אמר הרי אינו חייב לאמרם בנשימה אחת ואין איסור הפסק בהם אלא לומר שלא ישהא בסימן בין תקיעה לתרועה או בין תרועה לתקיעה שלאחריה כדי שיגמור את כולה כדאמרי׳‎ אמוראי דפליגי התם אדרבי יוחנן וכיון שכן לא הול״ל האי לישנא דלא כלום דמשמע שאסור להפסיק נשימה ביניהם כלל אלא ודאי רבי יהודה דחשיב תר״ת כחדא צריך לאמרם בנשימה אחת שלא יהא ביניהם ולא כלום ומכאן למדנו לדברי חכמים לסימן תשר״ת דכיון שהשברים והתרועה במקום תרועה אחת עולין שאם הפסיק בנשימה כלל בין שבר לשבר ובין שברים לתרועה הרי הוא פסול וכדכתי׳‎ התם:

12 שו"ת הרשב"א חלק ד פתח ↗

תשובה: תמה אני אם יאמר כן שום אדם, כ"ש שיאמר כן מי שנק' מגדולי המורים. שהרי יש כאן כמה שגיאות, לא יטעה בהן אפי' אחד מן התלמידי', מכמה טעמים. חדא: שלא מצינו שהתקיעות יש בהן קבלה בין התוקע להשמיע ולהזהיר, בין השומעים. ואם מפני שהדליק' בעצמה היא קבלה ואחר ההדלקה מיהא אסור למדליק, ולא היה להם לתקן ההדלקה בשלישי, אלא לצלות דג קטן ולהדביק פת בתנור, ושוהה כדי להדליק. שכל המדליק אסור לאחר מכאן לצלות ולהדביק פת בתנור. ולדברי המורה הזה שאמרת: התקיעות היו הפוכות. שהצולה מקדים והמדליק מאחר. וכל מי שיש לו מוח בקדקדו, יראה שדבר זה בטל. ולא אמרו אדם מעולם. שהתוספתא לא אמרה כן, אלא מפני שהן עושין ההדלקה אחרונה לכל. שכן שנינו תוספתא סוכה פרק ד' הלכה ו' מאימתי הוא נכנס: משימלא לו חבית של מים ויצלה לו דג וידליק לו את הנר. כיצד שלש להבדיל בין קדש לחול: חזן הכנסת נוטל חצוצרות ועולה לראש הגג הגבוה שבעיר. החל לתקוע, מעבירין תבשיל מגבי כירה וטומן מיחם ומדליק לו את הנר. גמר מלתקוע, אפי' מיחם בידו, אינו טומנו, אלא מניח בארץ. נר בידו, אינו נותנו על גבי מנורה, אלא מניחו בארץ. חזן הכנסת מניח חצוצרות בראש הגג, ויורד ובא לו. אלמא: לאו משום שתהא הדלקה קבלה. אלא משום שהיא באה בסוף התקיעות לדעת התוספתא. מיד היה חזן הכנסת מניח חצוצרות בראש הגג ויורד. וזה מבואר. ועוד: שלא אמרו: גמר להדליק, אלא גמר מלתקוע. והוא כמו שאמרו בברייתא שבגמרין שבת ל"ה ע"ב: שוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור. ותוקע ומריע ותוקע ושובת.

13 תוספות על שבת פתח ↗

ואמאי ליתקע כי היכי דלידעו דשרי בשחיטה - לא להודיע די"ט קיל אלא להודיע שהוא לילה וכן אומר ר"י מה שתוקעים במוצאי יוה"כ אינו אלא להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתענו וגם להכין סעודת מוצאי יוה"כ שהיא כעין י"ט כמו שיסד הפייטן אחר גמר מיצוי אכול בדצוי ורצוי ולא כמחזורים שכתוב בהן שהתקיעה זכר ליובל כי למה תוקעין בכל שנה ושנה וכי היה יובל בכל שנה ושנה:

15 ריטב"א על סוכה פתח ↗

תניא כותיה דר״נ שמיני פז״ר קש״ב פייס בפני עצמו פרש״י כי בח׳‎ היה בו פייס כמו בשאר הימים אבל בחג לא הוה בו פייס כלל מפני שהיו שם פרים מרובים ולא היו צריכין פייס וליתא דהא ודאי צריכין היו לפייס איזו לפרים ואיזו לאלים ואיזו לכבשים ומפורש הוא בתוספתא שהיה פייס בי״ט ראשון של חג וכן נ״ל לפי שאמרו בפרק החליל שכל המשמורות היו שונות ומשלשות חוץ משתים שלא היו משלשות ומפני זה היה צריך להקפיד בפייס אבל עיקר הפייס כי ביום הראשון היו מפיסין לראשי משמורות ומתוך אותו פייס זוכין בכל הימים בסדר שלהם בזו אחר זו כדאיתא בפרק החליל ובח׳‎ מפני שאינו מכלל החג והוא קרבן בפני עצמו היו מפיסין פעם אחרת וזהו ששנינו בח׳‎ חזרו לפייס כרגלים כלומר שחוזרים לפייס בח׳‎ אחר שפייס הרגל פייס אחד והשתא א״ש לישנא דפייס בפני עצמו וכאידך דאמרינן זמן בפני עצמו וחבריו:

« תוספתא כפשוטה על סוכה ד׳:ה׳ תוספתא כפשוטה על סוכה ד׳:ז׳ »