מקור משנה שבת ג׳:ד׳
4 מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בְּשַׁבָּת, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְשַׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה; בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת. אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:
פירוש תוספתא כפשוטה על שבת ג׳:ד׳
4 10. אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן וכו'. כל הברייתא בס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך בייתוס, הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' 33. וכן הובאה מחלוקת זו של ר"מ ור"ש ור"י גם בבבלי ל"ט ב' וקמ"ז ב'. ובירושלמי בסוגיין: תני אין משתטפין לא בחמין ולא בצונן. ולא נזכר שם ר"מ והחולקים עליו.
5 11. אמ' ר' יהודה מעשה בביתוס וכו'. ס' יחוסי תו"א הנ"ל. ובבבלי לא נזכרה בבא זו, ור"ת בס' הישר הביא ראייה מן התוספתא שעיקר מחלוקתם בצונן היא, עיי"ש. והרשב"א ל"ט ב' ד"ה לא ישתטף הוכיח מכאן שבחמין שהוחמו מע"ש עסיקינן, ואף בהם אסרו, עיי"ש. ועיין בבלי ל"ט ב', באוה"ג ובראשונים שם.