תוספתא כפשוטה על שבת א׳:כ״ג

55. פותקין מים לגנה וכו'. בירושלמי פ"א ה"ה, ג' סע"ד ברור שבזה אף ב"ש מודים, וכן סובר רב יוסף בבבלי י"ח א', ועיין בה"ג ד"ב, עמ' 81. אבל מדברי רבה אפשר אולי להסיק שהוא סובר שברייתא זו ב"ה היא, עיין בראשונים שם. ועיין מ"ש הר"ל גינצבורג הנ"ל לעיל שו' 43–44 ד"ה ברם. ובמכילתא דרשב"י: ואין פותקין מים לגנות אלא כדי שתתמלא מבעוד יום, והעתקנוה לעיל, שו' 43–44, ד"ה ברם. והגאון מעתיק בשם הקראים, שאמרו בשם חז"ל: אין שולחין מים לגינה ערב שבת עם חשכה. וכבר אמרנו לעיל שו' 45–46, ד"ה שטוענין, שהם כיוונו למכילתא דרשב"י שהיתה מצויה בידיהם. והגאון מביא את הברייתא של הבבלי בשם תוספה.

56. נותנין קילור לעין וכו'. עיין בתוספ' י"ח א' ד"ה ומתרפאת וברא"ש סי' ל"ג, ובב"י טאו"ח סי' שכ"ח. ומסתבר פירוש התוספות שבחולה עסיקינן כאן שנותן משחת העינים לרפואה, ויגיד עליו רעו: ואספלנית למכה.

ואספלנית למכה. וכ"ה בבבלי י"ח א'. ובירושלמי פ"א ה"ה, ג' סע"ד: נותנין רטייה וכו'. ואספלונית היא תחבושת של חלב ושעוה, ורטייה היא בסממנים של רפואות, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 663. ובתנחומא בשלח סי' כ"ד: כך שנו רבותינו אסור ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת לכתחילה, אבל אם נתן מערב שבת מותר.

58. על גבי גחלים וכו'. בירושלמי ובבבלי הנ"ל: תחת הכלים. ועיין בבבלי י"ח רע"ב.

59. ואין נותנין חטים וכו'. וכ"ה בירושלמי "אין" ובבבלי בכי"י ובראשונים עיין דק"ס. ופירשו בירושלמי: מפני שהן משמיעות את הקול. וכן פירשה רבה בבבלי י"ח א'. ולפ"ז הלכה זו אף לב"ה. ועיין בדברי ר' יוסי בירושלמי שם, ומ"ש באו"ש פ"ה מה' שבת סהי"ג. ולפי ר' יוסי בר' בון שם אסור מפני שהוא שכח ותוקע את היתד. אבל רב יוסף פירש בבבלי שם שמחמת שביתת כלים אתינן עלה, והמסקנא שם שב"ש היא. והפוסקים שפסקו כרב יוסף התירו אף בנתינת חטים לריחים של מים, עיין ברי"ף פ"א סי' רצ"ג, בבעל המאור ובמלחמות שם. ועיין ר"מ, רפ"ג מה' שבת ומ"ש בס' הבתים כת"י הובא בריש ס' מעשה רוקח ובשו"ת הר"מ ד' ליפסיאה, נ"ד סע"ב. ובה"ג ד"ב, עמ' 81: ואין נותנין חיטין וכו' דברי בית שמאי, ובית הילל מתירין. ועיין אוה"ג כאן I, עמ' 12, ובס' העתים, סוף עמ' 9 ואילך, ובמדרש שכל טוב בשלח, עמ' 253. אבל בה"ג ד"ו, ט"ז ע"ד, בס' והזהיר בשלח, י"ד ע"א, ובר"ח כאן ועוד פסקו שאין נותנין חטין וכו', והוא מפני שאף ב"ה מודים בזה, מפני שמשמיעות את הקול. וכן משמע ממכילתא דרשב"י, עמ' 149, והעתקנוה למעלה, שו' 43–44, ד"ה ברם.

לרחים של מים וכו'. אבל ברחים של בהמה או של יד אסור מדאורייתא מפני שביתת בהמתו ועבדו רש"י. ובירושלמי: אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום. ובבבלי: אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום.