1841. מביאין את הטומאה בעובי המרדע. אהלות פט"ז מ"א, ופירשו בבבלי כאן י"ז א' שמדברים במרדע מלמד הבקר שיש בהיקיפו טפח וממילא אין בעוביו טפח. והוא מביא טומאה על עצמו אפילו בכל שהוא, אבל אם אדם נושאו על כתיפו כשהוא מלובש ואינו נוגע בו, אינו טמא מן התורה אלא טומאת ערב, וגזרו החכמים שיהא טמא שבעה, שמא יחשבו שנטמא מפני שנגע באהל הטומאה, ויטעו לחשוב שנוגע באהל הטומאה אינו טמא טומאת שבעה. והלכה זו בכל המטלטלין שמביאין טומאת שבעה על האדם הנושאן אם יש בהיקפן טפח.19ונמנו ורבו וכו'. וכאן מפורש שזו היא מן ההלכות שנמנו ורבו ב"ש על ב"ה. וכן אמרו בירושלמי פ"א ה"ד, ג' ע"ג: ואילין אינין חורנייתא כלומר, אילו הן האחרות שרבו ב"ש על ב"ה וכו' כל המיטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע. ובבבלי י"ז א' מנאוה בין הגזירות, והבבלי לשיטתו שבגזירות הוא שנמנו ורבו ב"ש על ב"ה. ועיין מ"ש להלן שו' 42–43 ד"ה ונמנו.
