410. המכבה והמבעיר הרי זה חייב. כלומר, בכל שהוא, כמלאכות שנשנו לעיל בה"ב ובה"ג בדברי הת"ק, עיין ר"מ פי"ב מה' שבת רה"א ורה"ב.5הנותן שמן בנר וכו'. ברש"י כ"ה סע"ב: שמא יסתפק ממנו. ותניא בתוספתא הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר והמסתפק חייב משום מכבה, במסכת ביצה בגמרא דיו"ט כ"ב א'. ורש"י העתיק את לשון הברייתא שבבבלי, וכנראה שלא כיוון לתוספתא שלנו, עיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 6 ואילך. והר"מ פי"ג מה' שבת ה"ב פסק כלשון הברייתא שבבבלי הנ"ל. ובס' יריאים השלם, קמ"ג ע"א, חושב לה בין תולדות מבעיר, עיי"ש.611. טלטלו ממקום למקום פטור. פטור משום דבר שאינו מתכוין, אבל אסור. ועיין לעיל פ"ג, שו' 31, ד"ה הדולק.7הטהו על צדו הרי זה חייב. מפני שאם הטהו על צד האור הרי הוא כנותן שמן לנר שיש בו שמן, וחייב משום מבעיר, ואם הטהו לצד אחר הרי הוא כאילו נוטל ממנו שמן, וחייב משום מכבה, או כלשון הירושלמי פ"ג ה"ז, ו' ע"ג: לפניו משום מבעיר, לאחריו משום מכבה. ועיין מ"ש לעיל פ"ג, שו' 33–34, ד"ה נר שעל גבי הטבלה.8ונחלקו הראשונים בחיוב נוטל שמן מנר דלק בשבת. לשיטת הר"מ בפיה"מ פ"ב מ"ב, הראב"ן, ע"ז ע"ג, והרא"ש ביצה פ"ב סי' י"ז האיסור הוא משום גרם כיבוי, ומכיוון שהוא ממעט בדלק אף ר' יוסי מודה שהוא חייב, ועין במרכבת המשנה פי"ד מה' שבת ה"ד. אבל בעלי התוספות סוברים שהחיוב הוא משום שברגע שנוטל את השמן הוא מעמם את זוהר הנר, ונמצא מכבה ממש, אבל כשחותך מלמטה בנר של שעוה, שאינו ממעט בשעת מעשה את הנר, אינו אלא גרם כיבוי, ופטור.
