תוספתא כפשוטה על מעשר שני ג׳:ד׳

4 7. היה מוליכו ממקום למקום וכו'. כלומר, היה מוליך את הדינר של זהב של מע"ש ממקום הזול למקום היוקר, כדי להשתכר למע"ש. ואף כאן מדברים שאין לו דינרים של כסף, אבל אם יש לו הרי עדיף לו לחלל את הזהב על הכסף במקום הזול, ולהשתכר חולין לעצמו עיין מ"ש לעיל בריש פירקין. וכנראה שכאן מותר לו לכתחילה להוליך את הדינר ממקום הזול למקום היוקר, ואין לחשוש שמא יפסיד, מפני שאין דרכו של זהב להוזיל כלומר, שיוזל עד כדי כך שיהיה פחות במקום היוקר מאשר במקום הזול, אלא שהתירו לו להשתכר מעט לעצמו, כדי שישתכר הרבה למע"ש. ועיין להלן פ"ד שו' 57–58 ומש"ש. ועיין מ"ש להלן.

5 8. ומשתכר עליו יתר על שיויו וכו'. בד: ומשתכר עליו על שוייו רבע וכו' והוי"ו של "ומשתכר" הוא וי"ו הפירוש, כלומר, משתכר. ובכי"ע: להסתכר עליו יותר על שווהו וכו'. וכנראה, שצ"ל בכי"ע: ליסתכר עליו וכו', כלומר, לָיסתכר, לא יסתכר =ישתכר עליו וכו'. ועיין להלן. ועיין בפי' הרש"ס, ס"ב ע"ב.

6 רובע. בד: רבע, וכ"ה בגירסא הכפולה למטה שהקפנו. ובכי"ע: רביעית. ועיין במשנתנו פ"ב מ"ט ובמלא"ש שם ובבבלי ב"מ נ"ב א' ובתוספ' שם ד"ה ולא. ובירושלמי פ"ד ה"א, נ"ד ע"ד: תני משתכר הוא אדם עד שקל. משתכר הוא אדם עד רביעית. היך עבדא דינרא הכא בתרין אלפין, ובארבאל בתרין אלפין ולקן. והוא בעי מיתן חמשים ריבוא ומיסוק, דיהב ליה הכא בתרין אלפין, ובארבלין בתרין ולקן וחמשין ריבוא. והפירוש קשה מאד, ונדחקו בו מאד המפרשים, והגיהו הרבה, ושמא צ"ל בסוף: בתרין ולקן פרא חמשין ריבוא. ופירוש הדברים הוא שדינר זהב בטבריא היה שוה באותו זמן אלפים פרוטות ובארבאל אלפים ולקן, אלא שהיה צריך לתת חמשים ריבוא הוצאות הדרך לשליח שיעלהו לארבאל. ואומר הירושלמי שאם הוא מחליפו כאן בטבריא נותן בשבילו כסף לפי הערך של אלפים פרוטות, אבל אם מחליפו בארבל נותן בשבילו למע"ש לפי הערך של אלפים ולקן כסף בעל ערך, פחות חמשים ריבוא, שהיה צריך לתת לשליח, לוא היה שולח אותו ע"י שליח. ונמצא משתכר דמי ההוצאות אם עלה לארבאל בעצמו. וקבעו חכמים סכום מקסימלי שיכול לנכות לעצמו לחולין, ונחלקו בשיעורו ר' יהודה ור' אלעזר.

7 9. אין לו דמים דין הוא שיאמר וכו'. וכ"ה בד. והנכון בכפו"פ פ"מ סוף עמ' תקמ"ח: וזהו שהזכירה התוספתא מעשר שני שאין לו דמים דיו שיאמר וכו', וכן בכי"ע: שאין לו זיתים צ"ל: דמים דיו שיאמר וכו'. ובירושלמי פ"ד ה"ג, נ"ד ע"ד: מעשר שני שאין דמיו ידועין, דייו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה וכו'. בסלע של מעשר שני היא מתניתא כלומר, מחלל על סלע של מע"ש, אי אפשר שלא יהא שם חולין כל שהן. ומכיון שהמעשר מתחלל כאן על חולין כל שהן, הרי מוכח שאין דמיו ידועין מחמת מיעוטו ופחיתות מחירו. ועיין בשנות אליהו פ"ד מ"ג. ובכפו"פ הנ"ל פירש שמדברים בפירות שהרקיבו וכו', עיי"ש. ובבבלי ב"מ נ"ג ב' מפורש: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות ועיין תו"כ בחוקותי פי"ב ה"י, קט"ו ע"ב.