תוספתא כפשוטה על כתובות 12 פרקים

תוספתא כפשוטה על כתובות ח׳:ז׳

« תוספתא כפשוטה על כתובות ח׳:ו׳ תוספתא כפשוטה על כתובות ח׳:ח׳ »

7 תלמוד ירושלמי דמאי פתח ↗

הַחוֹכֵר בְּפֵירוֹת הַשּׂוֹכֵר בְּמָעוֹת הַמְקַבֵּל לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.

8 גיטין פתח ↗

וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ: תָּנוּ רַבָּנַן: גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בְּבִירָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַעְקֵעַ כׇּל הַבִּירָה כּוּלָּהּ וּמַחְזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי מָרִישׁ בִּלְבַד, מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִין.

8 תלמוד ירושלמי גיטין פתח ↗

משנה: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ אִם שׁוֹגֵג פָּטוּר וְאִם מֵזִיד חַיָיב. הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִים חַיָיבִין. הלכה: רִבִּי יוּדָן לֹא נָחַת לְבֵית וַועֲדָא. קָם עִם רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ. מַה חַדְתִּין יֵומְרוּן. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הַמְטַמֵּא אֵינוֹ כְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. מִן הָדָא תְּרוּמָה וְנִיטְמֵאת. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר שֶׁנִּיטְמֵאת מֵאֵילֶיהָ וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. דְּהִיא מַתְנִיתָא. דָּן אֶת הַדִּין. זִיכֶּה אֶת הַחַיָיב וְחִיֵיב אֶת הַזַּכַּאי. טִימֵּא אֶת הַטָּהוֹר טִיהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּמַר רַב יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב. בְּמַגִּיעוֹ לְיָדוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. בְּמַגִּיעוֹ לְיָדוֹ. רִבִּי יְהוּדָה בֵּרִבִּי אוֹמֵר. בַּדִין הָיָה שֶׁאֲפִלוּ בְּמֵזִיד יְהֵא פָטוּר. לָמָּה אָמְרוּ חַיָיב. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוֹדִיעַ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּדִין הָיָה אֲפִילוּ שׁוֹגֵג שֶׁיְּהֵא חַיָיב. וְלָמָּה אָמְרוּ פָּטוּר. מִשּׁוּם קְנָס. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר בְּמֵזִיד חַיָיב. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּמִשּׁוּם קְנָס. מִתְנִיתָא מְסַייעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. הַנּוֹתֵן עוֹל עַל גַבֵּי פָּרָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. עַד כְּדוֹן כְּסָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין. הָיָה יוֹדֵעַ בָּהּ שֶׁהִיא תְרוּמָה וּכְסָבוּר שֶׁמּוּתָּר לְטַמּוֹתָהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַיָיבִין. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם כְּסָבוּר כֹּהֵן שֶׁהוּא חוּלִין. וְיֵשׁ פִּיגּוּל בְּחוּלִין. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בְּיוֹדֵעַ בָּהֶן שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ. וְסָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְפַגֵּל בַּקּוֹדֶשׁ. וְהָכָא בְּיוֹדֵעַ שֶׁהִיא תְרוּמָה וְסָבוּר לוֹמַר מוּתָּר לְטַמּוֹתָהּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁעִירֵב. נִּיסֵּךְ וְעִירְבְּבָהּ. בַּתְּחִילָּה וְהוּא חַיָיב מִיתָה וְלִבְּסוֹף בַּתַּשְׁלוּמִין. הָתִיב רִבִּי אַבָּא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וְשִׁיבֵּר אֶת הַצְּלוֹחִית. כַּתְּחִילָּה הוּא חַיָיב מִיתָה וְלִבְּסוֹף בַּתַּשְׁלוּמִין. מָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. בַּתְּחִילָּה הוּא חַיָיב מִיתָה וְלִבְּסוֹף בַּתַּשְׁלוּמִין. הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר. בְמֵזִיד חַיָיב. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם קְנָס.

7 30-33. המקבל שדה מחבירו, והגיע שנת השמטה, אם יש שם מחוברין בקרקע שמין לו. המקבל שדה מחבירו, והגיע זמנו לצאת, אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו. הוספתי את המוסגר ע"פ כי"ע. ומסתבר שנשמטה ברייתא זו לפנינו ע"י הדומות. ובבבלי ב"מ ק"ט א': המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו לצאת שמין לו. מאי לאו שמין לו בשבח שקמה וכו', המקבל שדה מחבירו והגיע שביעית שמין לו. שביעית מי קא מפקעא ארעא, אלא אימא המקבל שדה מחבירו והגיע יובל שמין לו. ואכתי יובל מי מפקעא קבלנות וכו', אלא אימא הלוקח שדה מחבירו והגיע יובל וכו'. וכ"ז הוא לפירושי הבבלי שם. אבל בתוספתא הפירוש כפשוטו, שאם הגיעה שנת השמיטה ויש שם פירות שכבר הגיעו לעונת המעשרות והם מותרים בשביעית, וכן פירות האילן, שהן מותרין בשביעית אעפ"י שלא הגיעו לעונת המעשרות בששית, אלא שאסור לעשות כמה עבודות שהאריס רגיל לעשותן בשאר שנים, כמו שאמרו במשנת שביעית פ"י מ"א: ר' יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית וכו'. ובירושלמי שם פירש ר' יוחנן כגון חרישה. ובפיה"מ להר"מ שם: כגון החריש והקציר וזמירת האילנות והנטיעות. וממילא אינו כדאי להחזיק אריסים בשביעית, שמין לו למקבל לאריס, עיין ירושלמי דמאי רפ"ו כל מה שטיפל עד עכשיו. והוא הדין באם הגיע זמנו לצאת לפי התנאים שביניהם בשאר שנים, שמין לו מה שעשה עד עכשיו כגירסת כי"ע והברייתא שבבבלי. וכן להלן ב"מ רפ"ט: הניחה ויצא, והיה בה תבואה לקצור, ענבים לבצור, זתים למסוק, הרי אילו שמין לו. אם היה שוכר נותנין לו לפי שכירותו, קבלן לפי קבלנותו כלומר, כאריס.

8 33. וכולן שמין להם בעריס. בד בטעות: בעדית. וצ"ל: כעריס. ובכי"ע: כאריס. ועיין לעיל, שו' 18–20, ד"ה היורד ומש"ש. וכבר נתפרשה ברייתא זו לעיל.

7 בבא מציעא פתח ↗

תָּא שְׁמַע: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִגִּיעַ שְׁבִיעִית, שָׁמִין לוֹ. שְׁבִיעִית מִי קָא מַפְקְעָא אַרְעָא? אֶלָּא אֵימָא: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִגִּיעַ יוֹבֵל, שָׁמִין לוֹ.

8 בבא מציעא פתח ↗

אִיתְּמַר: הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ חוּרְבָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וּבְנָאָהּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּתוֹ, וְאָמַר לוֹ: עֵצַיי וַאֲבָנַיי אֲנִי נוֹטֵל, רַב נַחְמָן אָמַר: שׁוֹמְעִין לוֹ, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

« תוספתא כפשוטה על כתובות ח׳:ו׳ תוספתא כפשוטה על כתובות ח׳:ח׳ »