9
25. מי שאין יכול וכו'. כ"ה בד ובמשנתנו פ"ב מ"ג. ובכי"ו ובכי"ע חסרה המלה "מי". וכל ההלכה עד "אמרו לפני ר"ע" היא פיסקא ממשנתנו הנ"ל.
תוספתא כפשוטה על חלה א׳:ט׳
10
25-26. לעשות עיסתו בטהרה. כגון שהוא טמא שבעה, ועדיין לא הגיע זמנו לטבול, או שאין לו מים לטבול.
11
26. יעשנה בטומאה. וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' בכורים הי"א ובפיה"מ מהדו"ב, עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להר"מ סוף עמ' ח'.
12
27-28. על זו קורא חלה לשם וכו'. במשנתנו הנ"ל: לזו קורא חלה בשם וכו', ובהוצ' לו ובמשניות עם פיה"מ להר"מ כתי"י: לשם, והיא היא, והכוונה שאומר תרומה לה', ומברך עליה, עיין מ"ש לעיל עמ' 479 הע' 72. ובפי' הריבמ"ץ: לזו קורא חלה לה' ולזו קורא חלה לה', מכל מקום יש לשם חלק בה, ועיין בפירושו למע"ש פ"ה מי"א. ועיין ר"מ פ"ה מה' בכורים הי"א ובהשגות שם.
13
28. אין בהן חלק וכו'. בכי"ע: חלה, וכ"ה במשנה שבירושלמי ובכי"מ שם.
14
29. אין אומ' לו לאדם עמוד וחטא וכו'. כלומר, שיטמא חולין שאפשר להפריש מהם חלה, שהרי מיד כשהוא נותן את המים לקמח, כבר יכול להפריש חלה, וכשמתחיל ללוש מטמא אותן בידים. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ב ובירושלמי שם. ולעצם השאלה אם אומרים לאדם עמוד וחטא וכו', עיין בבבלי קידושין נ"ה ב' ומנחות מ"ח א'.
15
29-30. עמוד וקלקל וכו'. כלומר, וקלקל בידים. ואעפ"י שגם בעשיית קבין יש איסור שמפקיע מידי חלה ירושלמי כאן רפ"ג, ר"מ פ"ו מה' בכורים הט"ז, מ"מ האיסור הוא בשב ואל תעשה שאינו מביא את העיסה לידי חיוב חלה, אבל בעיסה כשיעור חלה הוא עושה אותה ראוייה לחלה ומטמאה ומקלקלה בידים. ע"פ ח"ד. ושמא פירושו, וקלקל אעפ"י שאין איסור בדבר, עיין רש"י סוטה ל' ב' ד"ה ואי בעית אימא.