תוספתא כפשוטה על בבא מציעא 11 פרקים

תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח׳:י״ז

« תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח׳:ט״ז תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח׳:י״ח »

17 בבא מציעא פתח ↗

יִמָּכְרוּ לְעֵצִים, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. אֵימָא: וְהִזְקִינוּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָאו מִי אוֹקֵימְנָא לְהַהִיא כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ לָהּ בְּשָׂדֶה אַחֶרֶת, דְּקָא כָלְיָא קַרְנָא. הָהוּא שְׁטָרָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ שְׁנִין סְתָמָא. מַלְוֶה אָמַר: שָׁלֹשׁ. לֹוֶה אָמַר: שְׁתַּיִם. קְדֵים מַלְוֶה וְאַכְלִינְהוּ לְפֵירֵי. מִי נֶאֱמָן? רַב יְהוּדָה אָמַר: קַרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ קָיְימָא. רַב כָּהֲנָא אָמַר: פֵּירוֹת בְּחֶזְקַת אוֹכְלֵיהֶן קָיְימִי. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: פֵּירוֹת בְּחֶזְקַת אוֹכְלֵיהֶן קָיְימִי. וְהָא קַיְימָא לַן דְּהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר: קַרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ עוֹמֶדֶת! הָתָם – מִילְּתָא דְּלָא עֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי הִיא. הָכָא – מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי הִיא, וְאַטְרוֹחֵי בֵּי דִינָא תְּרֵי זִמְנֵי לָא מַטְרְחִינַן. מַלְוֶה אוֹמֵר חָמֵשׁ, לֹוֶה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ. אָמַר לֵיהּ: אַיְיתִי לִי שְׁטָרָךְ! אָמַר לֵיהּ: שְׁטָרָא אִירְכַס לִי. אָמַר רַב יְהוּדָה: מַלְוֶה נֶאֱמָן, מִגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרַב אָשֵׁי: רַב זְבִיד וְרַב עַוִּירָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַב יְהוּדָה. מַאי טַעְמָא: הַאי שְׁטָרָא כֵּיוָן דִּלְגוּבְיָינָא קָאֵי – מִיזְהָר זְהִיר בֵּיהּ, וּמִיכְבָּשׁ הוּא דְּכַבְשֵׁיהּ לִשְׁטָרֵיהּ, סָבַר: אוֹכְלַהּ תַּרְתֵּין שְׁנִין יַתִּירְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, הַאי מַשְׁכַּנְתָּא דְסוּרָא דְּכָתְבִי הָכִי: ״בְּמִישְׁלַם שְׁנַיָּא אִלֵּין תִּיפּוֹק אַרְעָא דָּא בְּלָא כְּסַף״. הֵיכָא דְּכַבְשֵׁיהּ לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא וְאָמַר: לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי, הָכִי נָמֵי דִּמְהֵימַן? וְכִי מְתַקְּנִי רַבָּנַן מִילְּתָא דְּאָתֵי בַּהּ לִידֵי פְּסֵידָא? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן דְּמָרֵי אַרְעָא יָהֵיב טַסְקָא וְכָרֵי כַּרְיָא. אַרְעָא דְּלֵית לַהּ כַּרְיָא וְלָא יָהֵיב טַסְקָא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִיבְּעִי לֵיהּ לְמַחוֹיֵי! לָא אִימְּחָא מַחִי, מַאי? אִיהוּ הוּא דְּאַפְסֵיד אַנַּפְשֵׁיהּ. אָרִיס אוֹמֵר: לְמֶחֱצָה יָרַדְתִּי, וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר: לִשְׁלִישׁ הוֹרַדְתִּיו, מִי נֶאֱמָן? רַב יְהוּדָה אָמַר: בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן. רַב נַחְמָן אָמַר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. סְבוּר מִינַּהּ לָא פְּלִיגִי: הָא בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל אֲרִיסָא פַּלְגָא, הָא בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל אֲרִיסָא תִּילְתָּא. אֲמַר לְהוּ רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל: הָכִי אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל אֲרִיסָא פַּלְגָא פְּלִיגִי, רַב יְהוּדָה אָמַר: בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן, דְּאִי בָּעֵי אָמַר: שְׂכִירִי וּלְקִיטִי הוּא. יְתוֹמִים אוֹמְרִים: אָנוּ הִשְׁבַּחְנוּ, וּבַעַל חוֹב אוֹמֵר: אֲבִיכֶם הִשְׁבִּיחַ, עַל מִי לְהָבִיא רְאָיָה?

18 טור פתח ↗

וכיון שנוטל שכר על שמירתו צריך לשמור שמירה מעולה וחייב בגנבה ואבדה שאפי' שימר כראוי ונגנב חייב ואפי' נתן הכספים תחת הקרקע בעומק ק' אמה שאי אפשר לגונבם משם אם לא על ידי מחילות או גם בעידנא דניימי אינשי ונגנב או קפץ עליו חולי ולא יכול לשומרם וכל כיוצא בזה חייב והכי איתא בירושלמי שומר חנם כיון ששמר כל צרכו פטור אבל שומר שכר אפילו הקיפהו חומה של ברזל אין אומרים רואין אילו היה שם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור. אלא אומרים אילו היה שם חיה יכול להציל:

18 תלמוד ירושלמי בבא קמא פתח ↗

הלכה: מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם כול׳. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. שְׁמִירַת נְזָקִין כִּשְׁמִירַת שׁוֹמֵר חִנָּם. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָן. שְׁמִירַת נְזָקִין כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. מָסַר שׁוֹר לְשׁוֹמֵר חִנָּם. יָצָא וְהִזִּיק פָּטוּר. יָצָא וְנִטְרַף פָּטוּר. לְשׁוֹמֵר שָׂכָר. יָצָא וְהִזִּיק חַיָיב. יָצָא וְנִטְרַף פָּטוּר. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָן. מָסַר שׁוֹר מוּעָד לְשׁוֹמֵר חִנָּם. יָצָא וְהִזִּיק חַיָיב. יָצָא וְנִטְרַף פָּטוּר. לְשׁוֹמֵר שָׂכָר. יָצָא וְהִזִּיק חַיָיב. נִטְרַף חַיָיב. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. וַהֲלֹא שָׁמוּר הוּא וְהַתּוֹרָה חִיַּיבְתּוֹ. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. כָּל שְׁמִירָה שֶׁאָמְרָה תוֹרָה אֲפִילוּ הִקִּיפוֹ חוֹמַת בַּרְזֶל אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְגוּפוֹ. לְפִיכַךְ רוֹאִין אוֹתוֹ אִם רָאוּי לִשְׁמִירָה פָּטוּר וְאִם לָאו חַיָיב.

17 51-52. רועה שהיה עומד, ובא זאב וטרף, ארי ודרס, פטור. בכי"ע: רועה שהיה עומד ורועה, ובא זאב וכו'. ובד בטעות: רועה שהיה סומא, ובא זאב וכו', וצ"ל: שהיה עומ' ובא זאב וכו'. ובבבלי מ"א א': רועה שהיה רועה עדרו, ובא זאב וטרף, ארי ודרס, פטור. והיא הברייתא שלפנינו.

18 52. הניח מקלו ותרמילו עליה, חייב. וכ"ה בבבלי הנ"ל. וכן בירושלמי ספ"ג לפי כיר"ז וכ"י הר"מ די לונזאנו, ובירושלמי שבועות פ"ח ה"א, ל"ח ע"ג, כמה פעמים, והיא הדוגמא המקובלת לשליחות יד. ועיין מה שדנו עליה בבבלי שם. ובמכילתא דרשב"י משפטים כ"ב, ז', סוף עמ' 201 הדוגמא היא: הוציא בהמה ורכב עליה חייב, שנא' אם לא שלח ידו וכו'. ומעין ברייתא שלפנינו שם כ"ב, י', עמ' 205: היתה רועה לפניו על פתח הבית, בא גייס ונטלה פטור. רכב עליה ובא גייס ונטלה חייב עליה, שנא' אם לא שלח ידו וכו'.

17 תלמוד ירושלמי בבא מציעא פתח ↗

משנה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִלְקֶה בְחָסֵר וְיֶתֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּשָׁעַת הוֹצָאָה רִבִּוּ עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּשָׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי מֲחַיְיבִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ חַיָיב עַד שָׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח יָד. כֵּיצַד. הִיטָּא אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.

18 בבא מציעא פתח ↗

אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר? אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נָמֵי, דְּהָא מָר הוּא דְּאָמַר: שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהָיָה לוֹ לְקַדֵּם בְּרוֹעִים וּבְמַקְלוֹת וְלֹא קִידֵּם – חַיָּיב. שׁוֹמֵר חִנָּם בְּחִנָּם, שׁוֹמֵר שָׂכָר בְּשָׂכָר.

« תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח׳:ט״ז תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח׳:י״ח »