תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו׳:י״ד

« תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו׳:י״ג תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו׳:ט״ו »

1 וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ שְׁבוּעַת הֶיסֵּת, נֵימָא מִיגּוֹ דַּחֲשִׁיד אַמָּמוֹנָא חֲשִׁיד אַשְּׁבוּעָתָא.

2 וְתוּ הָא דְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁנֵיהֶם נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין מִבַּעַל הַבַּיִת, נֵימָא מִיגּוֹ דַּחֲשִׁיד אַמָּמוֹנָא חֲשִׁיד אַשְּׁבוּעָתָא.

3 וְתוּ הָא דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת, שָׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁעְתִּי בָּהּ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי בָּהּ יָד, שְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתִי. נֵימָא: מִיגּוֹ דַּחֲשִׁיד אַמָּמוֹנָא חֲשִׁיד אַשְּׁבוּעָתָא.

4 אֶלָּא לָא אָמְרִינַן מִיגּוֹ דַּחֲשִׁיד אַמָּמוֹנָא חֲשִׁיד אַשְּׁבוּעָתָא.

5 אַבָּיֵי אָמַר: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא מִלְוֶה יְשָׁנָה יֵשׁ לוֹ עָלָיו.

6 אִי הָכִי נִשְׁקוֹל בְּלָא שְׁבוּעָה!

7 אֶלָּא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא סְפֵק מִלְוֶה יְשָׁנָה יֵשׁ לוֹ עָלָיו.

8 וְלָאו אָמְרִינַן תָּפֵיס מָמוֹנָא מִסְּפֵיקָא? מִשְׁתְּבַע נָמֵי מִסָּפֵק!

9 אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: פָּרְשִׁי אִינָשֵׁי מִסְּפֵק שְׁבוּעָה וְלָא פָּרְשִׁי מִסְּפֵק מָמוֹנָא. מַאי טַעְמָא? מָמוֹן אִיתֵיהּ בַּחֲזָרָה, שְׁבוּעָה לֵיתֵיהּ בַּחֲזָרָה.

10 בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: תְּקָפָהּ אֶחָד בְּפָנֵינוּ, מַהוּ?

11 הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּשָׁתֵיק, אוֹדוֹיֵי אוֹדִי לֵיהּ. וְאִי דְּקָא צָוַוח, מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד?

12 לָא צְרִיכָא דִּשְׁתֵיק מֵעִיקָּרָא וַהֲדַר צָוַוח, מַאי? מִדְּאִשְׁתִּיק – אוֹדוֹיֵי אוֹדִי לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּקָא צָוַוח הַשְׁתָּא אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּהַאי דִּשְׁתֵיק מֵעִיקָּרָא, סָבַר: הָא קָא חָזוּ לֵיהּ רַבָּנַן.

13 אָמַר רַב נַחְמָן, תָּא שְׁמַע: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲדוּקִין בָּהּ, אֲבָל הָיְתָה טַלִּית יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הֵיכִי דָמֵי? אִי נֵימָא כִּדְקָתָנֵי, פְּשִׁיטָא! אֶלָּא שֶׁתְּקָפָהּ אֶחָד בְּפָנֵינוּ.

14 לָא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּאָתוּ לְקַמַּן כְּדִתְפִיסוּ לַהּ תַּרְוַיְיהוּ, וְאָמְרִינַן לְהוּ: זִילוּ פְּלוּגוּ, וּנְפַקוּ, וַהֲדַר אֲתוֹ כִּי תָּפֵיס לַהּ חַד מִינַּיְיהוּ, הַאי אֲמַר: אוֹדוֹיֵי אוֹדִי לִי. וְהַאי אֲמַר: בִּדְמֵי אֹגַרְתִּי נִיהֲלֵיהּ, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: עַד הַשְׁתָּא חָשְׁדַתְּ לֵיהּ בְּגַזְלָן, וְהַשְׁתָּא מוֹגְרַת לֵיהּ בְּלָא סָהֲדִי.

15 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּדְקָתָנֵי: דְּאָתוּ לְקַמַּן כִּי תָּפֵיס לַהּ חַד מִינַּיְיהוּ, וְאִידַּךְ מְסָרֵךְ בָּהּ סָרוֹכֵי, וַאֲפִילּוּ לְסוֹמְכוֹס דְּאָמַר מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה, מוֹדֶה סוֹמְכוֹס דְּסִרְכָא לָאו כְּלוּם הִיא.

16 אִם תִּמְצֵי לוֹמַר תְּקָפָהּ אֶחָד בְּפָנֵינוּ מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, הִקְדִּישָׁה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִם תִּמְצֵי לוֹמַר תְּקָפָהּ אֶחָד בְּפָנֵינוּ אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, הִקְדִּישָׁהּ בְּלֹא תְּקָפָהּ – מַהוּ?

17 כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט דָּמֵי. כְּמַאן דְּתַקְפַהּ דָּמֵי.

18 אוֹ דִלְמָא: הַשְׁתָּא מִיהָא הָא לָא תַּקְפַהּ, וּכְתִיב: ״וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ וְגוֹ׳״, מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ – אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ, לְאַפּוֹקֵי הַאי דְּלֹא בִּרְשׁוּתוֹ.

19 תָּא שְׁמַע: דְּהָהִיא

20 מַסּוּתָא דַּהֲווֹ מִנְּצוּ עֲלַהּ בֵּי תְרֵי, הַאי אָמַר דִּידִי הוּא וְהַאי אָמַר דִּידִי הוּא. קָם חַד מִינַּיְיהוּ אַקְדְּשַׁהּ. פָּרְשִׁי מִינַּהּ רַב חֲנַנְיָה וְרַב אוֹשַׁעְיָא וְכוּלְּהוּ רַבָּנַן. וַאֲמַר לֵיהּ רַב אוֹשַׁעְיָא לְרַבָּה: כִּי אָזְלַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְכַפְרִי, בְּעִי מִינֵּיהּ.

21 כִּי אֲתָא לְסוּרָא, אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: מַתְנִיתִין הִיא. סְפֵק בְּכוֹרוֹת, אֶחָד בְּכוֹר אָדָם וְאֶחָד בְּכוֹר בְּהֵמָה, בֵּין טְהוֹרִים בֵּין טְמֵאִים: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְתָנֵי עֲלַהּ: אֲסוּרִים בְּגִיזָה וּבַעֲבוֹדָה.

22 וְהָא הָכָא דְּאָמַר תְּקָפוֹ כֹּהֵן – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, דְּקָתָנֵי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְכִי לֹא תְּקָפוֹ – אֲסוּרִין בְּגִיזָּה וּבַעֲבוֹדָה.

23 אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: קְדוּשַּׁת בְּכוֹר קָאָמְרַתְּ – לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ תְּקָפוֹ כֹּהֵן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, וַאֲפִילּוּ הָכִי אֲסוּרִים בְּגִיזָּה וּבַעֲבוֹדָה, דִּקְדוּשָּׁה הַבָּאָה מֵאֵלֶיהָ שָׁאנֵי.

24 אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנַנְיָה לְרַבָּה, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: הַסְּפֵיקוֹת נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

25 וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּקָפוֹ כֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, אַמַּאי נִכְנָסִין לַדִּיר? נִמְצָא זֶה פּוֹטֵר מָמוֹנוֹ בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן!

26 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי מִשּׁוּם הָא לָא תְּסַיְּיעֵיהּ לְמָר, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּלֵית לֵיהּ אֶלָּא תִּשְׁעָה, וְהוּא דְּמָה נַפְשָׁךְ: אִי בַּר חִיּוּבָא הוּא, שַׁפִּיר קָא מְעַשַּׂר. אִי לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא, תִּשְׁעָה לָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי נִינְהוּ.

27 הֲדַר אָמַר אַבָּיֵי: לָאו מִילְּתָא הִיא דְּאָמְרִי דִּסְפֵיקָא לָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי הִיא, דִּתְנַן: קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן – כּוּלָּן פְּטוּרִין.

28 וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סְפֵיקָא בָּעֵי עַשּׂוֹרֵי, לְעַשֵּׂר מִמָּה נַפְשָׁךְ: דְּאִי בַּר חִיּוּבָא הוּא – שַׁפִּיר מְעַשַּׂר, וְאִי לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא – נִפְּטַר בְּמִנְיָן הָרָאוּי.

29 דְּאָמַר רָבָא: מִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר.

פירוש תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו׳:י״ד

14 36-37. איגראנמין היה בירושלם, ולא היו ממונין על השערים, אלא על המדות בלבד. בד: איגרי ממון היה בירושלם וכו'. ובכי"ע: איגראנאמין היה בירושלם וכו'. ובתוו"כ קדושים פ"ח ה"ח, צ' ע"ב: יהיה לך. מנה לך אגרדמים על כן, וכ"ה בספרי פי' רצ"ד, עמ' 313, ועיין בשנו"ס שם. ובדפוסים שם במקום "על כך", "על המדות". ובירושלמי ב"ב ספ"ה, ט"ו רע"ב: יהיה לך מנה לך אנגרמוס על כך. ובבבלי שם פ"ט א': יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים. בבבלי הנ"ל אמרו שיש ששנו: בין למידות בין לשערים, עיי"ש. ואין כאן אלא מחלוקת בפירוש הברייתא, והיינו שרובם פירשו "על כך", או "על כן" בדווקא במשקל ובמדה, אבל אחרים פירשו שעל כך הוא לאו בדווקא ואף השערים בכלל. והנה מן הספרות הרבנית אנו יודעים שמשרתו של ἀγορανόμος היתה קבועה בא"י ובזמן העתיק היה תפקידו להשגיח על המדות ועל טיב הסחורה, כפי שנראה מן המקורות העתיקים. אמנם כשמשרה זו היתה חלק מן הליטורגיות של הבולי, והאגרונומוס היה חייב לספק פירות, והיה תכופות מספק על חשבונו, ברור שהיה יכול גם להשגיח על השערים, עיין מ"ש רוסטופציף בספרו The Social and Economic History of The Roman Empire עמ' 599, ובחומר שהביא שם מן הכתובות. ובזמן יותר מאוחר, בזמן האינפלציה, ובפרט בזמן קביעת המחירים, בזמן דיאקליטיאנוס, בוודאי שהשגיחו גם על השערים. וכן יוצא מן הבבלי יומא ט' א': מתוך שפרהדרין הללו חובטין אותן, ואומרים להם מכרו בזול וכו', מאי פרהדרין פורסי. ואעפ"י שמוצא המלים לא נתברר לי, מ"מ ברור שהם היו גויים, והנני מוציא אישור לכך מן הירושלמי דמאי פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג: תיפתר שהיה אגרונימוס גוי, ודחק עליו להיות מוכר בזול. ומדברים כאן במדות שלמות וחסרות ממש. וכן, כנראה היתה המסורת בבבלי ב"ב פ"ט א'. אבל בירושלמי שם ספ"ה, ט"ו ע"ב, בכיר"ז, מסורת אחרת, עיין מש"ש בפירושי.

15 37-38. כשהיתה חבית נמכרת בירושלם, בשלשה שערים, פיה, שוליה ואמצעיתה. כלומר, כשהיתה חבית נמכרת בירושלים היתה נמכרת בשלשה שערים וכו'. והטעם הוא שבירושלים היה חלק גדול מן היין הולך לנסכי ציבור ולנסכי יחיד, ולא היו מביאין נסכים לא מפי החבית ולא משוליה, כמפורש במשנת מנחות פ"ח מ"ז, עיי"ש הטעם. וממילא לא היו מערבין את היין בחבית, ורשאים היו למכור את היין בשלשה שערים.

16 38-41. אומ' אדם לחבירו ילך חמורי עמך היום, ושלך עמי למחר, תחרוש פרתי עמך היום, ושלך עמי למחר, אבל לא יאמ' לו חמורי עמך היום למזרח, ושלך עמי למחר למערב, החרש פרתי עמך היום במזרח ושלך עמי למחר במערב. כ"ה בד וכגי' ד כע"ז גם בכי"ע. ולפנינו השמטה ע"י הדומות. ובמשנתנו בפ"ה מ"י: אומר אדם לחברו נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך, ולא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך וכו', חרוש עמי בגריד, ואני אחרוש עמך ברביעה וכו'. כלומר, לא יאמר לו אעשה עמך היום מלאכה אחת ותעשה אתי אותה מלאכה במקום אחר ששם המלאכה יותר קשה. ופשיטא שמדברים בכמות אחת של מלאכה, והיינו שיעור ידוע בשטח. ודין שכירות בשכירות אינו כדין סאה בסאה, ואין חוששין שמא למחר תתייקר השכירות ונמצא משלם יותר ממה שהתחייב לו, ועיין בס' התרומות שער מ"ו ח"ד סי' נ' שדייק מכאן שמותר לומר הלויני מנה עכשיו, ואני אלוה לך מנה לאחר זמן. ועיין בהגהת הרמ"א יו"ד סי' ק"ס סעיף ט' ובבאור הגר"א שם ס"ק ט"ז, ומ"ש לעיל פ"ה הט"ו, שורה 39–40, ד"ה ומכאן מוכח. ולעצם העניין כאן עיין במה שהאריך בפתחי שערים, נ"ח ע"ב מן הספר, עיי"ש דברים מצויינים, כדרכו.

17 41. ואם היה שכר שוה, הרי זה מותר. כלומר, אם אפילו המלאכה שלאחר זמן היא קצת יותר קשה, אבל כשאין הפועלים מקפידים על כך, או שלאחר זמן אין המלאכה מצויה, והפועלים נשכרים למלאכה קשה במחיר של מלאכה קלה עכשיו, מותר, כפי שכבר נתבאר ששכירות בשכירות אין דינה כסאה בסאה שיש שם הלואה. ועיין בפתחי שערים הנ"ל, נ"ח ע"ד.

« תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו׳:י״ג תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו׳:ט״ו »