תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז׳:ד׳

4 15-16. ובשניות והלוחות מעשה משה. בד חסרה המלה "והלוחות", ולפנינו, וכן בכי"ע צ"ל: הלוחות או שלפנינו וי"ו הפירוש. ובילקוט נשמטו המלים האילו.

5 16. והמכתב מכתב אלים. בכי"ע בטעות: שנ' והמכתב וכו'. והכוונה ברורה שבלוחות הראשונים הרי מפורש שמות ל"ב, ט"ז והלחות מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים, אבל בלוחות השניות כתוב שם ל"ד, א': פסל לך וכו' וכתבתי. ובדב"ר סוף פרש' עקב: שאלו את ר' יוחנן בן זכאי מפני מה הלוחות הראשונים מעשה שמים, והשניים מעשה אדם וכו'.

6 17-18. הוא מביא את הלבלר ואת הקולמוס וכו'. עיין משנת ב"ב פ"י מ"ד, וכפשוטה של משנתנו, עיין בבלי כתובות ק"ב ב', וכ"ה בילמדנו שבדברים רבה עקב סי' י"ב. ואם השטר של האשה אין קידושיו קידושין כמו בגט אם לא הקנית לו את הנייר, עיין שו"ע אה"ע סוף סי' ל"ב בהגהת הרמ"א.

7 18. קילקלה היא מביאה את הכל. כלומר, אם קילקלה לפני הקידושין, והיא רוצה להתפייס, היא מביאה את הכל, ומקנה לו לבעל. ואף כאן היא קלקלה לפני שמשה מסר לה את הלוחות, עיין אבות דר"נ נו"ב פ"ב, הוצ' שכטר ה' ע"ד, שמו"ר פמ"ג, א' ועיי"ש פמ"ו א', תנחומא שנדפס מכבר, כי תשא סי' ל', שם עקב סי' י"א, ועוד. ומשה ששבר את הלוחות הראשונים נתחייב לתת אחרים במקומם, כמשנת ב"ב פ"ה מ"ח, וכמו שאמרו בדב"ר עקב סי' י"ב, ומשום כך הביא משה את הכל ומסרן לכלה, לישראל. אבל עיין באבות דר"ן נו"א פ"ב, ו' ע"א, ובתנחומא בובר, כי תשא סי' י"ז ועוד, והאגדות חולקות.

8 18-19. דייה שיתן לה המלך כתב הכר יד שלו. כ"ה "דייה" גם בד ובכי"ע. ויפה פירשו ש"כתב הכר יד" כוונתו לאותיות הלוחות שהיו עומדות בנס. ובילקוט משפטים רמז שי"ח הנ"ל: דיה שיתן לה המלך כתב וזכר יד שלו. וכ"ה שם בד' שלוניקי רמז שצ"ד בשם תב"ק = תוספתא ב"ק, ובסיום שם: פ' = פרק הגנב. ובד"ו ואילך הוא סוף סי' שצ"ו בלי ציון המקור בתחלה ובסוף, ובפ' משפטים בדפוסים מאוחרים בשם "מדרש". ועיין הנוסח בדב"ר סוף פרשת עקב הנ"ל.