מקור בבא קמא ז׳
1 וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית!
2 וְכִי תֵּימָא סָבַר רַבִּי עֲקִיבָא: בַּעַל חוֹב נָמֵי בְּעִידִּית; אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְבַעַל חוֹב – שֶׁכֵּן יִפָּה כֹּחוֹ בְּנִזָּקִין, תֹּאמַר בְּהֶקְדֵּשׁ – שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ בְּנִזָּקִין!
3 לְעוֹלָם דִּנְגַח תּוֹרָא דִידַן לְתוֹרָא דְהֶקְדֵּשׁ. וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ: ״שׁוֹר רֵעֵהוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ; רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא –
4 דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר; שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
5 אִי הָכִי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא – מִמַּאי דִּבְעִידִּית דְּנִיזָּק וְזִיבּוּרִית דְּמַזִּיק פְּלִיגִי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן, וְהָכָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא וְרַבָּנַן קָמִפַּלְגִי –
6 רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר כְּרַבָּנַן!
7 אִם כֵּן, מַאי ״לֹא בָּא הַכָּתוּב״?
8 וְעוֹד, מַאי ״קַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ״?
9 וְעוֹד, הָא אָמַר רַב אָשֵׁי, תַּנְיָא בְּהֶדְיָא: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם״ – מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל נִיזָּק, וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל נִיזָּק, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל מַזִּיק, וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל מַזִּיק.
10 רָמֵי לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא, כְּתִיב: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם״ – מֵיטַב אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא;
11 וְהָתַנְיָא: ״יָשִׁיב״ – לְרַבּוֹת שָׁוֶה כֶּסֶף, וַאֲפִילּוּ סוּבִּין!
12 לָא קַשְׁיָא; כָּאן מִדַּעְתּוֹ, כָּאן בְּעַל כׇּרְחוֹ.
13 אָמַר עוּלָּא בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאי: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״יְשַׁלֵּם״ – בְּעַל כׇּרְחוֹ.
14 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי כְּתִיב ״יְשׁוּלַּם״?! ״יְשַׁלֵּם״ כְּתִיב – מִדַּעְתּוֹ מַשְׁמַע!
15 אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: כִּדְמָר – דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְאֵינוֹ מוֹצֵא לְמוֹכְרָן – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעְשַׂר עָנִי, עַד מֶחֱצָה.
16 וְהָוֵי בָּהּ מָר: הֵיכִי דָמֵי? אִי הוּזַל דְּזוּל אַרְעָתָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא, וְדִידֵיהּ נָמֵי זָל בַּהֲדַיְיהוּ – אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי לִיסְפֵּי לֵיהּ, דְּהָא זוּל דְּכוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי!
17 אֶלָּא דְּאוֹקִיר אַרְעָתָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא, וְדִידֵיהּ – אַיְּידֵי דְּעָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי, זָל אַרְעֵיהּ?
18 אֲפִילּוּ פּוּרְתָּא נָמֵי לָא לִיסְפּוֹ לֵיהּ!
19 וְאָמַר מָר עֲלַהּ: לָא צְרִיכָא; דִּבְיוֹמֵי נִיסָן יָקְרָא אַרְעָתָא, וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי זָל אַרְעָתָא;
20 דְּכוּלֵּי עָלְמָא – נָטְרִי עַד נִיסָן, וּמְזַבְּנִי; וְהַאי, הוֹאִיל וְאִצְטְרִיכָא לֵיהּ זוּזֵי – זָבֵין כִּדְהַשְׁתָּא. עַד פַּלְגָא – אוֹרְחֵיהּ לְמֵיזַל, טְפֵי – לָאו אוֹרְחֵיהּ לְמֵיזַל.
21 וְהָכָא נָמֵי גַּבֵּי נִזָּקִין – דִּינֵיהּ בְּעִידִּית;
22 וְאִי אֲמַר לֵיהּ אִיהוּ: הַב לִי בֵּינוֹנִית טְפֵי פּוּרְתָּא; אֲמַר לֵיהּ: אִי שָׁקְלַתְּ כְּדִינָךְ – שְׁקוֹל כִּדְהַשְׁתָּא, וְאִי לָא – שְׁקֹיל כִּי יוּקְרָא דִּלְקַמֵּיהּ.
23 מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אִם כֵּן, הוֹרַעְתָּ כֹּחָן שֶׁל נִזָּקִין אֵצֶל בֵּינוֹנִית וְזִיבּוּרִית – דְּרַחֲמָנָא אָמַר מִמֵּיטַב, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מִבֵּינוֹנִית וְזִיבּוּרִית נָמֵי לָא!
24 אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אִי אִיכָּא לְדַמּוֹיֵי – לְבַעַל חוֹב מְדַמֵּינַן לֵיהּ; בַּעַל חוֹב – דִּינֵיהּ בְּבֵינוֹנִית. וְאִי אָמַר לֵיהּ: הַב לִי זִיבּוּרִית טְפֵי פּוּרְתָּא, אָמַר לֵיהּ: אִי שָׁקְלַתְּ כְּדִינָךְ – שְׁקוֹל כִּדְהַשְׁתָּא, וְאִי לָא – שְׁקֹיל כִּי יוּקְרָא דִּלְקַמֵּיהּ.
25 מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אִם כֵּן, נָעַלְתָּ דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין – דְּאָמַר לֵיהּ: אִילּוּ הֲווֹ לִי זוּזֵי, הֲוָה שְׁקַלִי כִּדְהַשְׁתָּא; הַשְׁתָּא דְּזוּזֵי גַּבָּךְ, אֶשְׁקוֹל כְּיוּקְרָא דִּלְקַמֵּיהּ!
26 אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: אִי אִיכָּא לְדַמּוֹיֵי – לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מְדַמֵּינַן; דְּהָא כְּתוּבַּת אִשָּׁה דִּינָה בְּזִיבּוּרִית, וְאִי אָמְרָה לֵיהּ אִיהִי: הַב לִי בֵּינוֹנִית בְּצִיר פּוּרְתָּא; אָמַר לַהּ: אִי שָׁקְלַתְּ כְּדִינִךְ – שְׁקוּלִי כִּדְהַשְׁתָּא, וְאִי לָא – שְׁקֻלִי כְּיוּקְרָא דִּלְקַמֵּיהּ.
27 מִכׇּל מָקוֹם, קַשְׁיָא!
28 אָמַר רָבָא: כֹּל דְּיָהֵיב לֵיהּ – מִמֵּיטַב לִיתֵּיב לֵיהּ.
29 וְהָא ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ״ כְּתִיב!
30 אֶלָּא כִּי אֲתָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִבֵּי רַב, פָּרְשׁוּהָ: כֹּל מִילֵּי – מֵיטַב הוּא, דְּאִי לָא מִזְדַּבַּן הָכָא – מִזְדַּבַּן בְּמָתָא אַחֲרִיתִי; לְבַר מֵאַרְעָא – דְּלִיתֵּיב לֵיהּ מִמֵּיטַב, כִּי הֵיכִי דְּלִקְפּוֹץ עֲלַהּ זָבוֹנָא.
31 בְּעָא מִינֵּיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא מֵאַקְרוֹנְיָא – מֵרַבִּי אַבָּא: כְּשֶׁהֵן שָׁמִין – בְּשֶׁלּוֹ הֵן שָׁמִין, אוֹ בְּשֶׁל עוֹלָם הֵן שָׁמִין?
32 אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּאָמַר בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן.
33 כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא – דְּאָמַר בִּדְמַזִּיק שָׁיְימִינַן,
34 מַאי? ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא – לְמַעוֹטֵי דְּנִיזָּק; אוֹ דִלְמָא, לְמַעוֹטֵי דְּעָלְמָא נָמֵי?
35 אֲמַר לֵיהּ, רַחֲמָנָא אָמַר: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ בְּשֶׁל עוֹלָם הֵן שָׁמִין?!
36 אֵיתִיבֵיהּ: אֵין לוֹ אֶלָּא עִידִּית – כּוּלָּם גּוֹבִין מִן הָעִידִּית. בֵּינוֹנִית – כּוּלָּם גּוֹבִין בֵּינוֹנִית. זִיבּוּרִית – כּוּלָּם גּוֹבִין זִיבּוּרִית.
37 הָיוּ לוֹ עִידִּית וּבֵינוֹנִית וְזִיבּוּרִית; נִזָּקִין – בְּעִידִּית, וּבַעַל חוֹב – בְּבֵינוֹנִית, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה – בְּזִיבּוּרִית. עִידִּית וּבֵינוֹנִית; נִזָּקִין – בְּעִידִּית, בַּעַל חוֹב וּכְתוּבַּת אִשָּׁה – בְּבֵינוֹנִית. בֵּינוֹנִית וְזִיבּוּרִית; נִזָּקִין וּבַעַל חוֹב – בְּבֵינוֹנִית, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה – בְּזִיבּוּרִית.
פירוש תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז׳:ט״ז
16 72-73. הגונב טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה, כלאים ומכרן משלם תשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר. בכי"ע: כלאים וטבחו וכו'. וכן בברייתא שבבבלי ע"ז ב': גנב כלאים וטבחה טריפה ומכרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. וקרוב לשער שבכי"ע ה"מתוקן" הוגהה הברייתא ע"פ הבבלי. ואשר למלים "דברי ר' מאיר", הרי בבבלי הנ"ל הן חסרות, עיין במשא ומתן שם. והמפרשים תיקנו כאן: דברי ר' שמעון, ופירשו מה שפירשו. ברם קשה מאד להגיה את כל הנוסחאות, ויותר נראה לפרש ש"מוכרה" כאן הוא לאו בדווקא והוא הדין טבחה, כלהלן בכלאים, וכריש לקיש בבבלי ע"ז ב' שהברייתא שלנו שלא כר' שמעון. ור"מ סובר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, ובין טבחה ובין מכרה משלם ד' וה'. ואשר לכלאים סובר ר"מ שכלאים מגדי ושה, הואיל ועל כל אחד מהם לחוד משלם ד' וה' חייב גם על כלאים שלהם, כר' לעזר להלן בסמוך. וכן במכילתא דרשב"י משפטים ספכ"א, 190: אין לי אלא שור ושה המיוחדין, מנין לרבות את הכלאים וכן מפורש במדרש הגדול ת"ל או שה. וכן בבבלי ע"ז ב': שאני הכא דאמר קרא או, לרבות את הכלאים.
17 74. וחכמים או' אין משלם אלא תשלומי כפל בלבד. חכמים כאן הם ר' שמעון כלהלן הי"ח, והוא סובר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה, וכיון דליתיה בטביחה ליתיה במכירה, והכל כריש לקיש הנ"ל, לעיל בסמוך, ד"ה הגונב טריפה. ואשר לכלאים סובר ר' שמעון שאינו חייב אלא על כולו שה, או כולו גדי, ומוציא כלאים, עיין בבבלי כאן ע"ז סע"ב.
18 74-76. ר' לעזר אומ' הכלאים מן הרחל ומן הגדי משלם תשלומי ארבעה וחמשה, מן הכוי משלם תשלומי כפל, ופטור מתשלומי שלשה. וכן בד: ר' אלעזר וכו', וכן נכון, עיין בתוספות ע"ח א', סד"ה לטמא, ובכורות י"ב א', ד"ה ר' אליעזר. ועיין דק"ס חולין ע"ט ב'. ובכי"ע: ר' אליע' אומ' וכו'. ור"א מסכים לדעת הת"ק לעיל בסמוך, אבל מוסיף שבכוי אינו משלם אלא כפל, ואם הוא כלאים משור וחיה גסה טהורה פטור מתשלומי שלשה. ובירושלמי בכורים פ"ב ה"ז, ס"ה ע"ב: אי זהו כוי אמר ר' לעזר עז שעלה על גבי צבי וצבי שעלה על גבי עיזה, ועיין בבלי חולין ע"ט ב' ובחי' הרמב"ן שם, ובבבלי שם פ' א'. ואשר לגירסא "מן הכוי", כ"ה גם בתוספתא חולין רפ"ו כי"ע רפ"ה, שם הי"א כי"ע רפ"ו, שם רפ"ט, רפ"י ובכורות פ"א הי"ג. וכן בבבלי חולין ע"ט ב', ולעיל שם בכי"מ, ועיין בבבלי שם הפירושים. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 190, הנ"ל: יכול שני = שאני מרבה את הכוי, ת"ל חמשה בקר ישלם תחת השור וגומ' כלומר, וארבע צאן תחת השה את שכולו שה, יצא זה שאין כולו שה.