תוספות יום טוב על משנה זבים ד׳:ה׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

מקור משנה זבים ד׳:ה׳
5 עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ, כָּרַע הַזָּב, טְהוֹרִין. כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיחִידִי, טָמֵא. וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר, שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ:
פירוש תוספות יום טוב על משנה זבים ד׳:ה׳
5 עשר טליות כו'. כתב הר"ב עשר לאו דוקא כו' כמו שהבאתי לשון ת"כ במשנה ג' פ"א דכלים ד"ה שהוא:
6 כרעו הן טמאין. לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא. וכבר קדם לנו בספ"ב כי הזב מטמא את המשכב בה' דרכים. ומן כללם נתלה. הרמב"ם:
7 רבי שמעון אומר ביחידי כו'. וכה"ג פליג לקמן במשנה ז' ושם כתב הר"ב שאין הלכה כמותו. וכ"פ הרמב"ם גם בכאן: