תוספות יום טוב על משנה זבים א׳:ו׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

מקור משנה זבים א׳:ו׳
6 רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאַחַת לְמָחָר, אִם יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וַדַּאי לַקָּרְבָּן וְלַטֻּמְאָה. אִם סָפֵק שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וַדַּאי לַטֻּמְאָה וְסָפֵק לַקָּרְבָּן. רָאָה שְׁנֵי יָמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק לַטֻּמְאָה וְלַקָּרְבָּן. אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק לַטֻּמְאָה:
פירוש תוספות יום טוב על משנה זבים א׳:ו׳
6 ואחת בין השמשות כו'. ובהכי אף ר' יוסי מודה כדתניא בתוספתא והביאוה הרמב"ם והר"ש. וזוהי ומודה ר' יוסי שאם ראה אחת בין השמשות שאע"פ שאין בה כדי טבילה וספוג יש בידו שתי ראיות מפני ששתי ימים חולקים:
7 ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן. פי' הרב כגון דראשונה בתחלת בין השמשות ושנייה בסוף בין השמשות דאי ברגע א' מכוון א"כ היה ודאי לטומאה. דממ"נ אם זה מן היום אף זה מן היום ואם זה מן הלילה גם זה מן הלילה וה"ל שתי ראיות בשני ימים רצופים. הר"ש. ומ"ש הר"ב ואם תחלת בין השמשות או סופו חציו מן היום וחציו מהלילה נחלקת הראייה לשתים. וכן לשון הר"ש וכל ראיה נחלקת לשתים והרי כאן ד' ראיות רצופות. וכ"כ הרמב"ם אלא שבראייה אחת הנחלק לשתים סגי לן לכך לא דקדקו לפרש: