תוספות יום טוב על משנה נגעים 14 פרקים

תוספות יום טוב על משנה נגעים י׳:ו׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

« תוספות יום טוב על משנה נגעים י׳:ה׳ תוספות יום טוב על משנה נגעים י׳:ז׳ »

6 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר שָׁחוֹר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן וְנִפְרַץ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר וְנִתַּק מִמָּקוֹם אֶחָד הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הוּא בְּצַד הַנֶּתֶק. נִפְרְצָה הַשִּׁטָּה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַנִּשְׁאָר מִן הַשִּׁטָּה בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל פִּרְצָה מֵהֶן. אֵין פָּחוֹת מִמְּקוֹם צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם הָיְתָה פִּרְצָה מִמָּקוֹם אֶחָד כִּגְרִיס הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁהַפִּרְצָה עַצְמָהּ נֶתֶק אַחֵר. וַהֲרֵי שֵׂעָר שָׁחוֹר בְּצִדּוֹ וְאֵינוֹ כָּנוּס לְתוֹכוֹ. נֶתֶק שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר מַקִּיפוֹ וְנֶתֶק אַחֵר מַקִּיף אֶת הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר. נִפְרַץ הַשֵּׂעָר שֶׁבֵּינֵיהֶן מִמָּקוֹם אֶחָד טָמֵא שֶׁהַנֶּתֶק הַפְּנִימִי לֹא נִצַּל שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר בְּצִדּוֹ לֹא בְּתוֹכוֹ. נִפְרָץ הַשֵּׂעָר מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר וַאֲפִלּוּ הָיְתָה פִּרְצָה כִּגְרִיס. שֶׁהֲרֵי הַנֶּתֶק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן נַעֲשׂוּ נֶתֶק אֶחָד וְשֵׂעָר שָׁחוֹר בָּאֶמְצַע. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַפִּרְצָה כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר:

7 תוספות יום טוב על משנה נגעים פתח ↗

כגריס הקלקי כו' נמצאו ל"ו שערות. בת"כ שער לבן ומחית בשר חי וכו'. עד וא"צ ד"א לסייעה. שהעתקתיה במשנה ב פ"ד. ותני א"כ למה נאמר שער לבן ומחית בשר. לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא כדי לקבל שער לבן ומחיה. יכול שער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחד ת"ל בשאת. שתהא מבוצרת לתוך השאת. הא כיצד מקום שתי שערות מימינה ומקום ב' שערות משמאלה ומלמעלה ממנה ומלמטה ממנה מרובע. נמצאו ל"ו שערות ? נמצא גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע. וכתב הרמב"ם ואמרו צרעת צרעת לג"ש. לפי שכל נגע צרעת לא יהיה שעורה פחות מזה והוא אמרם בנין אב לכל הצרעת ע"כ. ועי' במ"ו פ"י ד"ה ב' נתקים *ומ"ש הר"ב הקלקי שם מקו' ונשנה במס' מעשרות בספ"ה ושם פי' הר"ב שהן מרובעות כו' וכ"כ שם הרמב"ם ובכאן בנא"י נוטה לרבוע:

8 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

נֶתֶק שֶׁהֻחְלַט בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר וְטִהֵר. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּוָּלֵד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ יִפְשֶׂה פִּשְׂיוֹן אַחֵר מֵאַחַר שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג לז "נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא" כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַפֵּא טָהוֹר הוּא אַף עַל פִּי שֶׁסִּימָנֵי טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן:

9 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג ל "צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן" מְלַמֵּד שֶׁהֵן חֲשׁוּבִין שְׁנַיִם. וְאֵי זֶהוּ זָקָן. מֵהַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי הָעֶלְיוֹן עַד פִּיקָה שֶׁל גְּרֹגֶרֶת. מוֹתֵחַ אֶת הַחוּט מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. כָּל שֶׁמִּן הַחוּט וּלְמַעְלָה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הָרֹאשׁ. וּמִן הַחוּט וּלְמַטָּה מִכְּלַל הַזָּקָן:

6 שני נתקים זה בצד זה. לשון הר"ב שיש בכל אחד כגריס הקלקי כו'. הקיש נגע לנתק כו' וכן הלשון בת"כ. ועיין מ"ש ברפ"ו סד"ה כגריס. דבנין אב לכל צרעת כו'. גם הרמב"ם העתיקה כן. אבל במשנה ב' בדברי ר"י העתיק הר"ש מקיש נתק לנגע. אך בת"כ גם שם הקיש נגע לנתק. ומ"ש כגריס הקלקי וכן מרובע. וכמ"ש במתני' דלקמן:

7 ושטה של שער שחור. הרמב"ם:

8 נפרץ ממקום אחד טמא. פי' הר"ב בסוף שבוע כו' שהרי פשה הנתק וכ"כ הר"ש. אבל הרמב"ם בפ"ח מהט"צ הלכה י' כתב הרי היא כמות שהיה * וכתב הכ"מ דטמא דקתני. היינו לומר דאינו טהור ע"י השער שחור. שהרי הוא כמות שהיה דאכתי לאו מבוצרות הן. ע"כ. ונ"ל לפי שהוא מפרש נפרץ בתחלה. ואין פשיון בתחלה. ועמ"ש במשנה דלקמן:

9 כגריס טמא. פי' הר"ב שאין שער שחור מבוצר דהיינו שער משואר. דבעינן מבוצרות. הר"ש במשנה ג'. וכתב מהר"ם ומשום דבסמוך בשני נתקים זה לפנים מזה אמרינן פחות מכגריס טמא כגריס טהור נקט הכא כגריס טמא לרבותא. ע"כ:

7 רש״ש פתח ↗

תוי"ט ד"ה אע"פ. ועל הראשונה שכתב דאדרבה כו' דשותיה דמר ל"י כו'. ואני אומר דהק"א דק שפיר דפי' דקרא הכי הוא. דקודם אמר והנה פשה טמא הוא. ועתה אומר ואם בעיניו כו' ר"ל דלא פשה. ושער שחור כו' ר"ל או אפי' פשה רק דשער שחור צמח כו' נרפא הנתק טהור הוא. וזה ג"כ דלא כפי' הרנה"ו בביאור ע"ש. ולפירושו דואם בעיניו כו' ר"ל בהפסיון הנזכר שלא הלך לו ודאי יפה דבר הק"א. אבל מ"מ נ"ל ליישב פי' הקרא לשיטת הר"ש והרע"ב בהת"ק. והוא דבקרא דלפניו מבואר דבשער צהוב או בפסיון טמא הוא כמו שהביא התוי"ט לעיל בריש מ"ב בשם הת"כ. ואומר עתה ואם בעיניו כו' ר"ל דלא פשה אף אם היה בו שער צהוב ושער שחור כו' טהור הוא. ולפי מה שביארתי הקרא לדעת הר"ש והרע"ב. צ"ל דנרפא הנתק שב על חלוקה ראשונה ר"ל על ואם בעיניו עמד דשם כ"ע מודו דאם נולד לו שער צהוב או פסיון אח"כ טמא כמ"ש הר"ש בביאור התוספתא וטהור הוא שב על החלוקה השניה דהוא ושער שחור צמח בו ובה פליגי הני תנאי. ודע דהרע"ב לא באר כ"צ בדברי רשב"י בשם ר"ש אם החליטו בשער צהוב ונשר ואח"כ בא שער צהוב אחר או פשה. ובתוספתא איתא דריב"נ מטהר בזה משום ר"ש. וזה נכלל ג"כ בדברי רשב"י שבמשנתינו דקאמר כל נתק שטהר שעה אחת כו' וכ"כ הר"ש דריב"נ ורשב"י קיימי בחד שיטתא:

« תוספות יום טוב על משנה נגעים י׳:ה׳ תוספות יום טוב על משנה נגעים י׳:ז׳ »