תוספות יום טוב על משנה מקואות 10 פרקים

תוספות יום טוב על משנה מקואות י׳:ח׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

« Tosafot Yom Tov on Mishnah Mikvaot 10:7

8 חולין פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה: כְּשֵׁם שֶׁטּוּמְאָה בְּלוּעָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה, כָּךְ טׇהֳרָה בְּלוּעָה אֵינָהּ מִיטַּמְּאָה.

8 משנה תורה, הלכות מקואות פתח ↗

חֵץ הַתָּחוּב בְּאָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא נִרְאֶה חוֹצֵץ. וּבַזְּמַן שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה טוֹבֵל וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ לָעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֵץ טָמֵא. וְכֵן מִי שֶׁבָּלַע טַבַּעַת טָמֵא וְטָבַל הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הֱקִיאָהּ אַחַר שֶׁטָּבַל נִטְמָא בְּמַגָּעָהּ שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַבְּלוּעִים בְּגוּף הַחַי לֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִתְטַמְּאִין. נִכְנְסוּ צְרוֹרוֹת וְקֵיסָמִין בְּסִדְקֵי רַגְלָיו מִלְּמַטָּה חוֹצְצִין:

8 בלע טבעת טהורה כו' בלע טבעת טמאה וכו'. בפ"ד דחולין דף עא. אמר רבה כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה. כך טהרה בלועה אינה מיטמאת. טומאה בלועה מנלן. דכתיב ויקרא י״א:מ׳ והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו. מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה *ועדיין לא נתעכלה. וא"ל דמשום דטומאה בבית הסתרים היא שאינה מטמאה כדאי' התם במ"ג. דא"כ לטמא במשא. כדפירש"י שם בפרק יוצא דופן נדה דף מג ועיין בפ"ז דאהלות מ"ה וקאמר רחמנא דטהור וכו' טהרה בלועה מק"ו. ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא אחרים *כדכתב הר"ב במ"ו פ"ח דכלים וכו':

9 וטמאתו. אבל באוכלים ומשקים טמאים לא שייך למתני הכי דאין אוכלים ומשקין מטמאין אדם. אלא מי"ח דבר ע"י אכילה ושתיה:

10 ואם אינו נראה טובל. ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים. הר"ש:

11 ואוכל בתרומתו. לערב. הרמב"ם פרק ב מהלכות מקואות הלכה ח:

12 סליק מסכת מקואות

8 נדה פתח ↗

וְלֹא תּוֹךְ תּוֹכוֹ — קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קָנֶה בְּקוּמְטוֹ שֶׁל זָב, וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַטָּהוֹר — טָהוֹר. קָנֶה בְּקוּמְטוֹ שֶׁל טָהוֹר, וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַזָּב — טָמֵא. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם״ — זֶהוּ הֱסֵיטוֹ שֶׁל זָב, שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ טוּמְאָה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. וְאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, לְמֵימְרָא דֶּהֱיסֵט וּנְגִיעָה כְּיָדָיו, מָה הָתָם מֵאַבָּרַאי, אַף הָכָא מֵאַבָּרַאי. אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי אֵינָן מְטַמְּאִין וְכוּ׳. זָב — דִּכְתִיב ״כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ״ — עַד שֶׁיֵּצֵא זוֹבוֹ מִבְּשָׂרוֹ, בַּעַל קֶרִי — דִּכְתִיב ״וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע״. הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וְהִרְגִּישׁ וְכוּ׳. אוֹחֵז? וְהָתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, כְּאִילּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם! אָמַר אַבָּיֵי: בְּמַטְלִית עָבָה. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמַטְלִית רַכָּה, כֵּיוָן דַּעֲקַר — עֲקַר. וְאַבָּיֵי חָיֵישׁ דִּילְמָא אָתֵי לְאוֹסוֹפֵי, וְרָבָא — לְאוֹסוֹפֵי לָא חָיֵישׁ. וְהָתַנְיָא: לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁאֶצְבַּע בְּעַיִן — מַדְמַעַת וְחוֹזֶרֶת וּמַדְמַעַת. וְרָבָא, כֹּל אִחֲמוֹמֵי וַהֲדַר אִחֲמוֹמֵי בְּשַׁעְתָּא — לָא שְׁכִיחַ. אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין כׇּל גּוּפוֹ מַרְגִּישׁ בָּהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. מַאי טַעְמָא? ״שִׁכְבַת זֶרַע״ אָמַר רַחֲמָנָא — בִּרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ. מֵיתִיבִי: הָיָה מְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם — טָמֵא! תַּרְגְּמַאּ רַב הוּנָא: בִּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, דְּאִי אֶפְשָׁר לְשַׁמֵּשׁ בְּלֹא הַרְגָּשָׁה. לִישָּׁנָא אַחְרִינָא, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. מַאי אִיכָּא בֵּין הַאי לִישָּׁנָא לְהַאי לִישָּׁנָא? אִיכָּא בֵינַיְיהוּ: נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה וְיָצְאָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה. מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא. דְּבָעֵי רָבָא: נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה וְיָצְתָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה, מַהוּ? תָּא שְׁמַע: בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם, לִכְשֶׁיָּטִיל מַיִם טָמֵא. שָׁאנֵי הָתָם, דְּרוּבַּהּ בְּהַרְגָּשָׁה נְפַק. לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ אֵינָהּ מַזְרַעַת. אַזְרוֹעֵי הוּא דְּלָא מַזְרְעָא, הָא טַמּוֹיֵי מְטַמְּיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה״ — אֲפִילּוּ קֶרִי בָּעוֹלָם. בָּעֵי רָבָא: גּוֹי שֶׁהִרְהֵר, וְיָרַד וְטָבַל — מַהוּ? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, הָנֵי מִילֵּי לְחוּמְרָא, אֲבָל הָכָא דִּלְקוּלָּא — לָא אָמְרִינַן, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. בָּעֵי רָבָא: זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה — מַהוּ? אִם תִּמְצָא לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, הָנֵי מִילֵּי שִׁכְבַת זֶרַע, דְּלָא מָצֵי נָקֵיט לַהּ, אֲבָל מֵימֵי רַגְלֶיהָ, דְּמָצֵי נָקֵיט לַהּ — לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. בָּעֵי רָבָא: גּוֹיָה זָבָה שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵימֵי רַגְלֶיהָ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה — מַהוּ? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן, אַף עַל גַּב דְּמָצֵי נָקֵיט לְהוּ — הָנֵי מִילֵּי יִשְׂרְאֵלִית דִּטְמֵאָה דְּאוֹרָיְיתָא, אֲבָל גּוֹיָה זָבָה דִּטְמֵאָה דְּרַבָּנַן — לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. וּמְטַמְּאִין בְּכֹל שֶׁהֵן. אָמַר שְׁמוּאֵל: זָב צָרִיךְ כַּחֲתִימַת פִּי הָאַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ״. וְהָאֲנַן תְּנַן: מְטַמְּאִין בְּכׇל שֶׁהֵן! הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן, דְּתַנְיָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זָב צָרִיךְ כַּחֲתִימַת פִּי הָאַמָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דְּאָמַר קְרָא: ״אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ״. וְרַבָּנַן? הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ: לַח מְטַמֵּא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא יָבֵשׁ. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? הָהוּא מֵ״רָר״ נָפְקָא. וְרַבָּנַן? הָהוּא לְמִנְיָנָא הוּא דַּאֲתָא: ״זוֹבוֹ״ — חֲדָא, ״רָר בְּשָׂרוֹ״ — תְּרֵי, ״אֶת זוֹבוֹ״ — תְּלָת, לִימֵּד עַל זָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת שֶׁחַיָּיב בְּקׇרְבָּן. ״אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טָמֵא״, מִקְצָת זוֹבוֹ טָמֵא, לִימֵּד עַל זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִנְיָנָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי סִימַאי. דְּתַנְיָא, רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: מָנָה הַכָּתוּב שְׁתַּיִם וּקְרָאוֹ ״טָמֵא״, שָׁלֹשׁ וּקְרָאוֹ ״טָמֵא״. הָא כֵיצַד? שְׁתַּיִם לַטּוּמְאָה, וְשָׁלֹשׁ לַקׇּרְבָּן. וּלְמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ מִ״זֹּאת תִּהְיֶה טוּמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ״, ״אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִבָּעֵי לֵיהּ עַד שֶׁיֵּצֵא מִבְּשָׂרוֹ. ״זוֹבוֹ טָמֵא״ לְמָה לִי? לִימֵּד עַל הַזּוֹב שֶׁהוּא טָמֵא. אָמַר רַב חֲנִילַאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: שִׁכְבַת זֶרַע — לְרוֹאֶה בְּמַשֶּׁהוּ, לְנוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה. וְהָאֲנַן ״מְטַמְּאִין בְּכֹל שֶׁהֵן״ תְּנַן! מַאי לַָאו לְנוֹגֵעַ? לֹא, לְרוֹאֶה. תָּא שְׁמַע: חוֹמֶר בְּשִׁכְבַת זֶרַע מִבְּשֶׁרֶץ, וָחוֹמֶר בְּשֶׁרֶץ מִבְּשִׁכְבַת זֶרַע. חוֹמֶר בְּשֶׁרֶץ — שֶׁהַשֶּׁרֶץ אֵין חֲלוּקָה טוּמְאָתוֹ, מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּשִׁכְבַת זֶרַע. חוֹמֶר בְּשִׁכְבַת זֶרַע — שֶׁהַשִׁכְבַת זֶרַע מְטַמֵּא בְּכֹל שֶׁהוּא, מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּשֶׁרֶץ. מַאי לַָאו לְנוֹגֵעַ? לָא, לְרוֹאֶה. וְהָא דּוּמְיָא דְּשֶׁרֶץ קָתָנֵי, מָה שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה — אַף שִׁכְבַת זֶרַע בִּנְגִיעָה! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שׁוּם שֶׁרֶץ קָתָנֵי, וְשׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע קָתָנֵי. וְשֶׁרֶץ לָא מְטַמֵּא בְּמַשֶּׁהוּ? וְהָא אֲנַן תְּנַן: הָאֵבָרִים אֵין לָהֶם שִׁיעוּר, פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּשַׂר הַמֵּת, וּפָחוֹת מִכְּזַיִת בְּשַׂר נְבֵלָה, וּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. שָׁאנֵי אֵבֶר — דְּכוּלֵּיהּ בִּמְקוֹם עֲדָשָׁה קָאֵי, דְּהָא אִילּוּ חָסַר פּוּרְתָּא אֵבֶר — מִי קָמְטַמֵּיא? שִׁכְבַת זֶרַע דַּחֲלוּקָה טוּמְאָתוֹ — מַאי הִיא? אִילֵימָא בֵּין יִשְׂרָאֵל לִדְגוֹיִם — הָכִי נָמֵי אִיכָּא עַכְבָּר דְּיָם וְעַכְבָּר דְּיַבָּשָׁה! אֶלָּא, בֵּין קָטָן לְגָדוֹל. אָמַר רַב פָּפָּא: כְּתַנָּאֵי, מִנַּיִן לְרַבּוֹת נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ אִישׁ״. וּפְלִיגִי תַּנָּאֵי בְּעָלְמָא, דְּאִיכָּא דְּאָמְרִי: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, וְאִיכָּא דְאָמְרִי: דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ. לְמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ — מָה שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה, אַף שִׁכְבַת זֶרַע בִּנְגִיעָה; וּמִינַּהּ — מָה שֶׁרֶץ בְּכַעֲדָשָׁה, אַף שִׁכְבַת זֶרַע בְּכַעֲדָשָׁה. וּלְמַאן דְּאָמַר דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ, מָה שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה — אַף שִׁכְבַת זֶרַע בִּנְגִיעָה, וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ — מָה שִׁכְבַת זֶרַע לָרוֹאֶה בְּמַשֶּׁהוּ, אַף לַנּוֹגֵעַ בְּמַשֶּׁהוּ. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא: מִמַּאי דְּמֵ״אוֹ אִישׁ״ דְּשֶׁרֶץ קָמְרַבֵּי לֵיהּ? דִּילְמָא מֵ״אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע״ קָמְרַבֵּי לֵיהּ, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ? שַׁיְילִינְהוּ לְתַנָּאֵי, אִיכָּא דְּתָנֵי כְּרַב פָּפָּא, וְאִיכָּא דְּתָנֵי כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן. מַתְנִי' תִּנוֹקֶת בַּת יוֹם אֶחָד — מִטַּמְּאָה בְּנִדָּה. בַּת עֲשָׂרָה יָמִים — מִטַּמְּאָה בְּזִיבָה. תִּנוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד — מִטַּמֵּא בְּזִיבָה, וּמִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, וּמִטַּמֵּא בִּטְמֵא מֵת, וְזוֹקֵק לְיִבּוּם, וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם, וּמַאֲכִיל בִּתְרוּמָה, וּפוֹסֵל אֶת מִן הַתְּרוּמָה,

« Tosafot Yom Tov on Mishnah Mikvaot 10:7