תוספות יום טוב על משנה כלים ט״ז:א׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

« תוספות יום טוב על משנה כלים ט״ו:ו׳ תוספות יום טוב על משנה כלים ט״ז:ב׳ »

1 כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, טָהוֹר, חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל, וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן, וְהָאֱפִיפוֹרִין שֶׁל בַּעֲלֵי הַבָּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמָּגֵס, וְקוֹד הַבַּבְלִי כַּיּוֹצֵא בָהֶן. כְּלֵי עֵץ, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף, טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמִּטָּה, מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים:

פירוש תוספות יום טוב על משנה כלים ט״ז:א׳

1 טהור. בשבירתו אם נטמא. ואם נשברו כשהן טהורין. שבריהן אינן מקבלין טומאה. הרמב"ם רפ"ו מה"כ:

2 והאפיפורין. פי' הר"ב כסא של פרקין. ועיין בלשון הרמב"ם שכתבתי במשנה ז פרק כד:

3 והעריסה. עריסת תינוקות. בריי"ץ. רש"י פ"ב דסנהדרין דף כ':

4 משישופם בעור הדג. כתב הר"ב דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ כו'. עיין מ"ש במשנה ג פי"א:

5 גמר שלא לשוף. פי' הר"ב גמר בלבו כו' שלא ישוף עוד. וכ"פ הר"ש. ומשמע דמיהו עכ"פ צריך שישוף. אבל למהר"ם פי' גמר בלבו להשתמש בו בלא שיפה טמאה מיד. נ"ל משום דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. א"נ י"ל גמר השיפה שא"צ עוד לשוף. עכ"ל:

« תוספות יום טוב על משנה כלים ט״ו:ו׳ תוספות יום טוב על משנה כלים ט״ז:ב׳ »