תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ד׳

מהדורה: משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913

« תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ג׳ תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ה׳ »

4 הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לְךָ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוֹרָהּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים:

פירוש תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ד׳

4 ולא רצה לנכש. ופירושו במקום שאין שם מנהג ידוע שלא לנכש. אבל אם נהגו שלא לנכש הכל הולך אחר המנהג כמ"ש המגיד פ"ח מה"ש וטעמו דהא בריש פרקין כמ"ש בדבור לחרוש אמרינן באתרא דנהיגי שלא מנכשי ואזיל איהו ונכיש מהו דתימא וכו':

5 ואני נותן לך חכורך. והא ליתא אלא בחכרנותא כדפירש הר"ב בכך וכך כורין דאי בקבלנות פשיטא מי מצי אמר ליה מאי איכפת לך. רש"י:

6 ומעלה לפני עשבים. כלומר אפילו אמר ליה באחרונה אני חורש אותה. מצי א"ל שמעלה לפני עשבין ע"י הזרע שנופל מהן לארץ ויצמחו לשנה הבאה. ולזו לא תועיל החרישה. גמרא:

« תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ג׳ תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ט׳:ה׳ »