תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים ד׳:ו׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

« תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים ד׳:ד׳ תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים ה׳:א׳ »

6 לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח, לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם הַשֵּׁם, לְשֵׁם אִשִּׁים, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ. וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, לְשֵׁם חֵטְא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ לְשֵׁם אַחַד מִכָּל אֵלּוּ, כָּשֵׁר, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד:

פירוש תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים ד׳:ו׳

6 אות לה במשנה לשם ששה דברים. דעת תוס' במכילתין שבכל ד' עבודות צריך כוונת וי"ו דברים וכן בשעת הקטרה צריך כוונה חוץ מכוונת הזובח דל"ש בהקטרה. ובדיעבד אם כיון בד' עבודות שלא לשם השם ושלא לשם אישים כו' כשר. דכל הנהו כוונות אינן אלא למצוה ע"ש. אבל הרמב"ם העתיק רק דבשעת זביחה צריך אלו הו' כוונות ע"ש:

7 אות לו בהרע"ב ד"ה לשם ריח. לאפוקי אם צלאן. עי' לקמן פי"ד מ"י בהרע"ב ובתוי"ט שם:

« תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים ד׳:ד׳ תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים ה׳:א׳ »