תוספות רבי עקיבא איגר על משנה יבמות י׳:ט׳

9 אות פח תוי"ט ד"ה והשניה. משום ב' יבמות הבאות מבית א'. היינו דמתני' דלעיל פ"ג ס"ל דהא דבעלת מאמר לא מתייבמת דנראה כאילו הם ב' יבמות מבית אחד וממילא גם צרתה אסורה ותנא דהכא ס"ל דהטעם דלא מתייבמת דגזרו אטו אשת ב' מתים וגזרו רק עליה ולא על צרתה כך מבואר בתוספות דף ל"א. ואך מה דסיים התי"ט וה"ה דתנא דהכא פליג אמתני' דלעיל וכו' ואע"ג דליכא צרה וכו' הם דברים תמוהים דהיכן מצינו פלוגתא בזה וגם מה סיים אפ"ה גזרו משום ב' יבמות הבאות מב"א הא תנא דהכא ס"ל דהטעם משום גזירה אטו אשת ב' מתים. ואולי ט"ס הוא בתי"ט וצ"ל דה"ה דתנא דהכא דס"ל לעיל בפרקין היינו במשנה ח' דאפי' בליכא צרה בהדה חולצת פליג אמתני' דלעיל פ"ג דלפי"מ דס"ל למתני' דלעיל פ"ג דהטעם דמחזי כב' יבמות מב"א ממילא זהו ל"ש רק באיכא צרה אבל בליכא צרה מתייבמת. ואולם להדיא כתבו תוספת לעיל דף ל"ב וז"ל ומיהו כי ליכא צרה בהדה נמי אסירא אטו היכא דאיכא צרה כדקאמר התם רבא דאפי' ליכא צרה בהדה לא מייבמה עכ"ל. אבל קשה לי מאד על הוכחתם הא רבא בפרקין דייק כן אמתני' דהכא ואמר הא דאמר רבנן זיקת ב' יבמים מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה ל"ת היכא דאיכא צרה דאיכא למגזר משום צרה דהא הכא ליכא צרה ולא מיבמה. וא"כ י"ל דזהו רק לתנא דהכא כיון דס"ל דהטעם משום אטו אשת ב' מתים וזה ממילא גם בליכא צרה אבל לתנא דלעיל פ"ג י"ל באמת דדוקא באיכא צרה בהדה. וזהו עצמו דברי רבא ל"ת היכא דאיכא צרה ר"ל דהטעם דמחזי כב' יבמות מב"א דהא הכא ליכא צרה ואסורה וע"כ דהטעם דאטו אשת ב' מתים. ואי דדחוק לפרש כן בדברי רבא וס"ל לתוס' דרבא בא להוכיח דאף למתני' דלעיל פ"ג אסורה אף בליכא צרה משום גזירה אטו היכא דאיכא צרה. היא גופה תקשי על רבא כיון דבאמת מתני' דהכא ודלעיל פליגי ביסוד הטעם וכנ"ל א"כ מאי ראי' מהכא לדלעיל דלמא לתנא דהכא דס"ל דטעמא משום אטו אשת ב"מ מש"ה מדינא גם בליכא צרה אסורה ולתנא דלעיל דמחזי כב' יבמות מב"א דוקא באיכא צרה דשייך כן אסורה אבל בליכא צרה לא ול"ג אטו איכא צרה וצע"ג:

10 אות פז בהרע"ב ד"ה אחד בן כו'. לכל האמור למעלה. קשה לי דבכה"ג אמאי השנייה לת"ק חולצת או מתייבמת. הא בדאורייתא חיישי' שמא נשרו כמ"ש הרע"ב לקמן פי"ג מ"ב וא"כ כשחולץ להראשונה איך שנייה מתייבמת דלמא הוא גדול ונשרו שערותיו וכשמייבם השנייה עובר משום לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וצ"ע: