תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סוטה א׳:ג׳

3 אות ו תוי"ט ד"ה ושבאו עדים. מסתברא דה"ה לעד אחד. וכ' במ"ל דהיינו לענין דינא דמתני' דע"א נאמן אפי' אחר ששתתה אבל לענין מ"ש הר"ב דאין המים בודקים באשה שיש בה עדים שנטמאת זהו רק בב' עדים אבל לא בע"א * ועדות שקר אינו דאימור יש עדים במדה"י עיין שם:

4 אות ז בהר"ב ד"ה רבי יהודה. מתוך שאיסור קל הוא. לפ"ז נראה דאם פרסה נדה מותר לו להתייחד עמה כיון דאסורה לו ג"כ משום נידה דאיסורו חמור. אולם כפי מה שהשיבו חכמים לר' יוסי דנדה יש היתר לאיסורו לא תקיף יצרו משא"כ בסוטה. א"כ בכל ענין אסור להתייחד עמה. ובאמת קשה לי על ר"י דיליף מק"ו ולפי המסקנא יליף ר' יהודה מקרא דוהביא האיש את אשתו. אבל עכ"פ בתחלה דדן ר"י מק"ו מנידה וכן לפי"מ דאמרינן דרבנן השיבו דאיסור לאו קיל בעיניו הא תוס' הקשו אההי' דאר"י נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה. הא יחוד עריות דאורייתא ומנ"ל דנידה שרי ביחוד. ותירצו דדוקא יחוד דעריות דאין להם היתר דומי' דבן עם אמו עיי"ש. א"כ דכל עיקרו דנדה דמותר ביחוד הוא רק מהאי טעמא דיש לה היתר א"כ בסוטה דאין היתר אין ראיה מנידה ודמי לשאר עריות. וצע"ג: