תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת ג׳:ו׳

6 אות סא במשנה ר"ש אומר כל הנרות. מדברי הר"ן ביצה פ"ג קצ"ו ע"ב גבי שפוד שצלו בו בשר. נ"ל ללמוד פלוגתייהו דר"י ור"ש דעתה שרוצה להשתמש ואינו חושש למיאוסו נסתלקה ממנו הקצאתו. ור"י אוסר משום מיגו דאיתקצאי ביה"ש. ובאם ביה"ש לא היה מאוס ובאמצע שבת נעשה מאוס. באמת מותר להשתמש כיון דאינו חושש עתה למיאוסו בטלה הקצאתו ובה"ש ג"כ לא היה מוקצה הדרינן לכללא דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת ור"ש ס"ל דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי ע"ש. לפ"ז מותר לר"ש לטלטל רק לאשתמושי ביה אבל לטלטל ממקום למקום עדיין מאיסותיה עליו לשמש בו והוי מוקצה לאסור בטלטול:

7 אות סב שם בהרע"ב ד"ה כלי. אסור לבטל כלי מהיכנו. בהג"א כתב דדוקא שמן דלא ירצה לנער משום הפסד שמן אבל לקבל שעוה מותר דיכול לנער והיינו דהכלי לא הוי בסיס כיון דלא היה בסיס בה"ש או דאין דעתו להניח שם לכל השבת. מג"א סי' רס"ה ומה דפרכינן בסוגיא מההיא דנותנין כלי לקבל ניצוצות עי' מג"א דכתב ליישב דבניצוצות אין רשאי לנער מיד קודם שכבו. ומ"מ קשה לי דמאי פרכי' מנותנים כלי תחת הדלף. הא זהו ממש כמו שעוה דיכול לנער מיד ואין לו הפסד בהניעור וצריך עיון:

8 אות סג שם בסוף הדבור מוקצה הוא ואסור לטלטלו. ולפ"ז ממילא מוקצה מחמת מיאוס אסור לטלטלו לצורך מקומו דכל זמן דלא ביטל הקצאתו דמיאוס ואינו עומד לשום שמוש ולשמוש דהדלקה הא לא חזי בשבת הוי כמו אוכל דלא חזו בו ביום דהוי מוקצה כמו אבנים עי' במג"א רס"י תקט"ו ה"נ הכא בכלי דלא חזי בו ביום לשום דבר והכי מוכח מדברי הר"ן הנ"ל דמדאמר שם בביצה דשומטו בקרן זוית כקוץ ברה"ר ומשמע משום הזיקא דרבים שרי לטלטל מוקצה והא כיון דנוטלו ממקום הילוך הרבים שלא יזוקו הוי טלטול לצורך מקומו ואפי' בטלטול גמור לשתרי אע"כ דאף לצורך מקומו אסור:

9 אות סד שם בהרע"ב ד"ה אין ניאותין. אין נהנין. ואף לר"ש דוקא מותר השמן אחר שכבה הנר מותר. אבל בשעה שדולק אף המטפטף אסור דהוקצה למצותו. תוס' והרשב"א:

10 אות סה שם בהרע"ב ד"ה חוץ מן הנר. גזירה שמא יכבה. וכ"כ רש"י ז"ל וכתב עלה המהרש"א לא קאי הכי לקמן אלא דמסיק הטעם דנר שמן ופתילה הוי בסיס לשלהבת, ומ"מ אין זה תמוה כ"כ על רש"י שכן דרכו לפרש המשנה כס"ד דש"ס כמ"ש התוי"ט בפ"ב מ"ב דפאה אבל על הרע"ב צד התמוה במקומה עומדת דהוא צריך לפרש כפי המסקנא כמ"ש התוי"ט שם. והא דאינו אסור בלא"ה משום דאתקצאי למצותו כמ"ש לעיל דר' שמעון מודה דאין ניאותין משמן המטפטף בשעה שדולק היינו דאין ביטול מצוה במה שמטלטלו תוס' דף מ"ב ע"ב ד"ה ואין ניאותין. ומ"מ נראה לענ"ד דשמן המטפטף בשעה שדולק אסור כיון דאסור בשתיה ובסיכה ממילא הוי מוקצה כמו אבן וכמו כל מאכל האסור דהוי מוקצה כיון דלא חזי למידי. ודוקא לטלטל הנר הדולק היה ראוי להתיר דמטלטלו להנאתו להאיר. ומסולק בזה קושית המהרש"א בתוס' הנ"ל ודו"ק. ובהא דאמרינן הנח לנר שמן ופתילה דהוי בסיס כתבו תוס' וא"ת פתילה אמאי משום בסיס היא עצמה הוי דבר האסור כדאמרינן לקמן וכו' וי"ל דשברי פתילה וכו' וכן הביא המג"א סי' ש"ח ס"ק י"ח. ובעניי איני מבין החילוק דהא דפתילה הוי כלי משום דהודלקה ואמאי שברי פתילה לא הוי כלי מה"ט והא עושה מעין מלאכתו ומ"ש פתילה שלימה וקטנה מאינה שלימה וגדולה יותר. ולולי שאיני כדאי היה נ"ל על קושית תוס' דפתילה לא הוי כלי כלל והיינו דמלאכתו לאיסור ואין משתמשין בחול שום דבר אחר רק הדלקה. והרי בחצוצרות כתבו תוס' שבת דף ל"ו דגרע משאר כלי שמלאכתו לאיסור כיון דלא חזי להיתר רק מעט. ואף דכתבו שם דלר' שמעון שרי מ"מ דוקא חצוצרות כיון דחזי קצת להיתר אבל פתילה דלא חזי לשום היתר אפילו ר' שמעון מודה וכמו מטה שיחדה למעות דצידדו תוס' דף מ"ד ע"ב דאפילו לר' שמעון אסור. וזהו הכל בפתילה הכבוי בין שלימה בין חתוכה דלא חזי לשום דבר בשבת אבל הכא בנר הדלוק דחזי הפתילה לתשמישו להאיר לו אינה מוקצה והיה רשאי לטלטלו מש"ה צריכה לטעמא דבסיס לשלהבת. וצע"ג: