תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת א׳:ב׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

מקור משנה שבת א׳:ב׳
2 לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה:
פירוש תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת א׳:ב׳
2 אות ו במשנה לא ישב אדם. לא ערבי' עם אידך דבזה שייך הגזירה טפי מכלהו משום דבאינך כשיראה שעובר הזמן אם ירצה יוכל להפסיק משא"כ בזה לא יפסיק באמצע התספרת משום כבוד הבריות ש"ל:
3 אות ז בהר"ב ד"ה סמוך למנחה. מנחה גדולה. ושיעור דמתני' כך היא דלא יתחיל אפי' סמוך למ"ג. אבל אם התחילו אין מפסיקין אפי' סמוך למ"ק, כ"כ הרמב"ן במלחמות בשיטת הרי"ף. ודעת תוס' דאף בהתחילו מפסיקים למ"ק ומתני' רק במ"ג. ודעת המאור דמתני' רק במ"ק אבל במ"ג שרי הכל אפי' סעודה גדולה:
4 אות ח בתוי"ט ד"ה מפסיקין כו'. דאל"ה הא כבר תנא לה רישא. וקשה לי הא סיפא מיירי בתפלת ערבית כדקתני מפסיקין לק"ש וגם להרבה פוסקים צריך להפסיק לתפלת שחרית משום ל"ת על הדם והוי חידוש אף דשכיח שכרות וגם כיון דכוליה לילה זמניה אתי לאמשוכי דהא מהנך טעמי חמיר מתפלת מנחה לענין משיתיר חגורו דצריך להפסיק לתפלת ערבית למ"ד חובה לזה קמ"ל בסיפא דגם לתפלת ערבית אין מפסיקין אי משום דת"ע רשות אי משום דבהתחיל ממש גם בזה אין מפסיקין ורק משיתיר חגורה לא מהני כמ"ש הר"ן. וא"כ לא היינו יודעים זה מרישא דמיירי בתפלת מנחה. וצ"ע: