תוספות רבי עקיבא איגר על משנה נדה ה׳:א׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

מקור משנה נדה ה׳:א׳
1 יוֹצֵא דֹפֶן, אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי טָהֳרָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה כְיָלוּד. כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמְּאוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ט״ו:י״ט, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי, אֵינָן מִטַּמְּאִים, עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתָן לַחוּץ:
פירוש תוספות רבי עקיבא איגר על משנה נדה ה׳:א׳
1 אות כ במשנה בבית החיצון. לדעת הפוסקים שהובא בתוי"ט פ"ז מ"ד וה' דאהלות דהולד אינו מטמא עד שיוציא ראשו לאויר העולם ממש צ"ל דיש חילוק בין לידה לדם נדה כמ"ש תוס' נדה דף מ"ב ע"ב ד"ה שהוציא וכו' בתירוצם הב'. ולאינך פוסקים שם דחוץ לפרוזדור היינו שהוא בבית החיצון ג"כ מטמא י"ל דדמי להדדי ובית החיצון דהכא ג"כ חוץ לפרוזדור. וההיא מתני' דלעיל פ"ב מ"ה נמצא בפרוזדור ספקו טמא היינו לענין לכשיוציא הדם אח"כ חוץ לפרוזדור וכמ"ש תוס' הנ"ל בתירוצא קמא:
2 אות כא הר"ב ד"ה אינן מטמאין. עד שתצא זובו מבשרו. אע"ג דדרשי' מזה מבשרו ולא מחמת אונסו עיין זבים פרק ב' מ"ב צ"ל דתרתי שמעינן מינה. תוספות במסכתין מ"ג ד"ה עד שיצא: