תוספות רבי עקיבא איגר על משנה נזיר ב׳:ב׳

2 אות ח תי"ט סד"ה אמר אמרה פרה. ויאמר עשו בלבו רש"י. עיין בע"ז דף י"ז תוס' ד"ה עד שאנו כו':

3 אות ט בהרע"ב ד"ה בש"א כו'. דאזלי לטעמייהו. דליכא למימר דמיירי באומר נזיר מיין דא"כ היאך אמר ר"י אף כשאמרו ב"ש וכו' אלא ע"כ דמיירי באומר ממנה ואשמעינן ג"כ הפלוגתא באומר ממנה אם הוי נזיר עי' תוספות וצריכי כל הני גרוגרות ובשרה ודלת כמ"ש התי"ט:

4 אות י שם בהרע"ב ד"ה וב"ה אומרים. לדבריהם דב"ש. דליכא למימר דבאמת טעמיה דב"ה רק דלטעמיה אזלי דמבשרה לא הוי נזיר דא"כ הא דנקט מתני' דהכא בענין תנאי אם עמדה טעמא דב"ש אתי לאשמעי' אלא ע"כ דגם לענין התנאי נחלקו ואף דלב"ה בלא"ה לא הוי נזיר מ"מ נ"מ לב"ה באומר התנאי הזה בנזירות מיין. תוס'. ולא זכיתי להבין הא ביסוד זה ליכא פלוגתא דאם לא העמידה ועמדה מאיליה לפ"מ דקיימין עתה בקושית תוס' גם לב"ה נתקיים התנאי שלא העמידה ואם אומר הריני נזיר מיין הוא נזיר וא"כ האי חידושא הוי חידוש להלכתא דמדב"ש נשמע לב"ה בפירוש נזיר מיין ולא שייך בזה טעמא דב"ש אתי לאשמעי' וצ"ע. ובעיקר קושית תוס' היה נראה עפ"י הצעת דבריהם מקודם ד"ה מי קתני דל"ש להגיה אלא דוקא היכא דמוכח כן מכח עיקר הפלוגתא וא"כ אם היה עיקר רק לענין מבשרה לא היה שייך להגיה לא וזה מוכרח להגיה דא"כ לתני סתם אלא ע"כ מוכח מעיקר הפלוגתא. ועי' בתוספות באותו דיבור לעיל וא"ת והשתא: