תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מועד קטן א׳:ה׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

מקור משנה מועד קטן א׳:ה׳
5 רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְהָקֵל, אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵבֶל הוּא לוֹ. לֹא יְעוֹרֵר אָדָם עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם:
פירוש תוספות רבי עקיבא איגר על משנה מועד קטן א׳:ה׳
5 אות ה במשנה את הנגעים בתחלה. ברש"י וכן הרע"ב לא העתיקו תיבת בתחלה ובאמת הגירסא בתחלה קשה דהא מבואר בסוגיא דבתחלת הסגר הראשון דהיינו בטהור גמור לכו"ע לא חזי כלל. ובתחלת הסגר ב' כו"ע חזי ומטמאי' ליה. ולשיטת תוס' דבתחלת הסגר ראשון חזו וע"כ דלא גרסי בטהור כ"ע ל"פ דלא חזי מ"מ הא ס"ל דבתחלת הסגר הראשון גם לחכמים רואים להקל ולא להחמיר דרשאי לשתוק וא"כ פלוגתייהו לא הוי בתחלה. משנה למלך פ"ז מהלכות יו"ט:
6 אות ו בהר"ב ד"ה ששמחה היא לו. כשרואה אותם. תמהני דהא מסקינן בסוגיא אימא מפני ששמחת הרגל עליו. והיינו דגם ר"מ ס"ל דיום ליקוט עצמות אבל הוא לו וחייב להתאבל כל היום כדאיתא בברייתא דאבל רבתי. אבל הכא ס"ל כיון דעוסק בשמחת הרגל אינו מצטער בליקוט עצמות וצ"ע:
7 אות ז בהרע"ב ד"ה קודם לרגל. ושמא יתן המעות. ולהך טעמא היכי דעביד בחנם שרי. גמרא: