תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות ג׳:א׳

1 אות לו במשנה על הגיורת. היינו באונס דאילו במפותה כיון דקנסה לעצמה הוי מחילה כמו במתני' ו':

2 אות לז תוי"ט ד"ה הכותית. וא"ת אמאי לא חשיב נמי אלמנה לכ"ג. בתו' תירצו תחלה ע"ז דבפסולי כהונה לא מיירי והא דלא חשיב מצרי ואדומי משום שיש להם היתר. א"נ דלא חשיב אלא חייבי לאוין אבל קשה דלתני מחזיר גרושתו משנשאת ונבעל' שלא כדרכה מבואר דס"ל דנשאת וגרשה ג"כ יש לה קנס וזה דלא כמ"ש התוי"ט בפרקין מ"ג בשם הטור. והא דלא נקטי משנתארסה היינו דזה אפילו לר"י בן כיפר דס"ל ביבמות י"א ע"ב דמחזיר גרושתו מאירוסין מותרת מן הנשואין אסורה וס"ל דבעי ג"כ נבעלה כיון דטעמא דריב"כ דכתיב אשר הוטמאה. ומ"מ דברי תוס' תמוהים דהא מבואר קדושין ט' ע"ב דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה וא"כ אין כאן קנס. וכמדומה מצאתי אח"כ הקושיא בס' כתובה. ועוד הו"מ למתני יבמה לשוק וק"ל אמאי לא נקטי דהו"מ למתני בא על סוטתו שאירסה וזנתה תחתיו שלא כדרכה וגירשה ואח"כ אנס אותה. ואפשר לומר דתוס' רצו להקשות דליתני מה שהוא לאו אליבא דכ"ע אבל סוטה לר"י ב"כ ביבמות שם ליכא לאו בסוטה. וע"ז מסקו דתנא ושייר א"נ דלא חשיב אלא פסולי קהל עכ"ל. ומ"מ אין זה כולל תירוץ על הכל דהא מצרי ואדומי הוא ג"כ פסולי קהל וצריכים לתירוץ הראשון דיש להם היתר או דלא חשיב חייבי עשה:

3 אות לח במשנה הבא על אחותו. בפ"ח דסנהדרין מ"ז איתא דבחייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד מצילין אותן ע"י נפשן להורגן כמו שכתב הרע"ב שם. ובש"ס שם הקשו ממתניתין דהכא דמחייב קנס בחייבי כריתות הא אין אדם מת ומשלם דאף ע"ג דלא אקטל הו"ל כמו חייבי מיתות שוגגים דפטורים לשלם פירוש רש"י. ומסיק דהכא מיירי ביכול להצילו באחד מאיבריו:

4 אות לט שם אע"פ שהן בהכרת. אבל סתם מתני' דפ"ק דמגלה מ"ה כר' נחוניא בה"ק דח"כ פטורים מתשלומים כדאיתא בסוגיא דשם דף ז' ב':