תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חולין ו׳:ב׳

מהדורה: משניות דפוס ראם, ווילנא תרס"ח

« תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חולין ו׳:א׳ תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חולין ו׳:ג׳ »

2 הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, וְהַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, חַיָּה וָעוֹף הַנִּסְקָלִים, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַשׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת:

פירוש תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חולין ו׳:ב׳

2 אות כט במשנה רבי מאיר מחייב. ואף דדרשי' עוף דומיא דחיה מה חיה שאינה קודש אף עוף שאינה קודש כמ"ש התוי"ט בריש פירקין. היינו דדרשי' מה חיה שאינה קודש בפנים תוס' דף פ"ד ע"א ד"ה מה חיה:

3 אות ל במשנה הנוחר והמעקר. אף דבכיסוי לא כתיב שחיטה רק שפיכה ור"ש דפוטר בטריפה היינו דאשר יאכל כתיב כדאמרינן בסוגיא אבל ר"מ דמחייב טריפה ואשר יאכל למעט עוף טמא א"כ גם נוחר חייב. היינו דילפינן שפיכה שפיכה משחוטי חוץ דכתיב דם שפך מה התם בעי שחיטה ולא נחירה ה"נ בכיסוי. רש"י לעיל ד' י"ז ע"א. וקשה לי דא"כ למאי צריך למעט עוף טמא הא בטמא כל שחיטה הוי נחירה. וצ"ע. ויעויין בתוס' רי"ד קדושין דף נ"ו ע"ב שכתבו ויש מקשין מהיכן ממעטינן עוף טמא ולר"ש ממעטינן גם טריפה. נימא דאשר אכל היינו הנאה כדדרשינן לא יאכל א' איסור הנאה במשמע ונרבה עוף טמא וכו' ומתרץ דא"כ לשתוק קרא מיניה ולכתוב חיה ועוף סתם והכל במשמע ע"ש. ותמוה דנימא דקרא ממעט לחיה ועוף הנסקלין ושחטן לאחר שנגמר דינן דפטור מכיסוי דאשר יאכל היינו דבר המותר בהנאה. וצ"ע:

« תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חולין ו׳:א׳ תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חולין ו׳:ג׳ »