1
אמר אל הכהנים. תניא, הכהנת מותרת לצאת לחוץ לארץ, מאי טעמא, אמור אל הכהנים ולא אל הכהנת . ירושלמי סוטה פ"ג ה"ז
תורה תמימה על התורה, ויקרא כ״א:א׳
מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד
2
אל הכהנים. הכהנים – להוציא חללים . תו"כ
3
בני אהרן. תניא, יכול יהיו ישראל מוזהרין על מגע נבילה, ת"ל אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא, בני אהרן מוזהרין ואין בני ישראל מוזהרין, ואם על טומאה חמורה אין מוזהרין, על טומאה קלה לא כל שכן . ר"ה ט"ז ב'
4
בני אהרן. הכהנת מטמאת למתים, מאי טעמא, אמור אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן . סוטה כ"ג ב'
5
בני אהרן. בני אהרן – לרבות בעלי מומין . תו"כ
6
ואמרת אלהם. אמור ואמרת אליהם מה ת"ל, להזהיר גדולים על הקטנים דלא לטמאון בידים . יבמות קי"ד א'
7
לנפש לא יטמא. לנפש – לרבות את הדם והטומאות הפורשות מן המת . תו"כ
8
לא יטמא. נאמר כאן לא יטמא ונאמר בכה"ג לא יטמא פ' י"א, מה לא יטמא שבכה"ג חייב בלא יבא ולא יטמא, אף לא יטמא האמור בכהן הדיוט חייב בלא יבא ולא יטמא . שם
9
לא יטמא בעמיו. בזמן שעמיו שם אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה . שם