תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ט:י״ט

19

את חקתי תשמרו. תניא, אמר שמואל, מה ת"ל את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע, חקים שחקקתי לך כבר – תשמרו עתה . קדושין ל"ט א'

20

את חקתי תשמרו. תניא, מניין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ סרק ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל ת"ל את חקתי תשמרו . תו"כ

21

בהמתך. אחד שור ואחד כל בהמה לכלאים, מ"ט, יליף בהמתך בהמתך משבת . ב"ק נ"ד ב'

22

בהמתך. אין לי אלא בהמתך, בהמת אחרים מניין, בהמה על חיה וחיה על בהמה, טהורה על טמאה, טמאה על טהורה מניין ת"ל את חקתי תשמרו . תו"כ

23

לא תרביע. תניא, יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים, תלמוד לומר בהמתך לא תרביע, אין אסור אלא להרביע . ירושלמי כלאים פ"ח ה"ב

24

לא תרביע כלאים. תניא, אלו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים . ב"מ צ"א א'

25

שדך. שדך – למעוטי זרעים שבחוץ לארץ . קדושין ל"ט א'

26

שדך. סמיך שדך לבהמתך, מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה , ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל אף שדך בין בארץ בין בחו"ל . שם שם

27

שדך. סמיך שדך לבהמתך, מה בהמתך היוצא ממנה מותר אף שדך היוצא ממנו מותר . חולין קט"ו א'

28

לא תזרע. אין לי אלא זורע, מקיים מניין, ת"ל כלאים שדך לא . מו"ק ב' ב'

29

ובגד. מה ת"ל , לפי שנאמר פ' תצא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן ת"ל ובגד . תו"כ

30

ובגד כלאים. תניא, יכול כלאים בכל מקום אפילו שור שחור ע"ג שור לבן שני מיני חטים, שני מיני שעורים, שני מיני צמר שני מיני פשתים, ת"ל בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים פ' תצא, מה כלאי בגדים שני מינין אף כלאים שבכל מקום שני מינין . ירושלמי כלאים פ"א ה"א

31

שעטנז. עד שיהיה שוע טוי ונוז . נדה ס"א ב'

32

שעטנז. יכול יהיו לבדים אסורים, ת"ל שעטנז – דבר שהוא שוע טוי ונוז . תו"כ

33

לא יעלה עליך. עליך אי אתה מעלה אבל אתה יכול להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו . ביצה י"ד ב'

34

לא יעלה עליך. מכדי כתיב פ' תצא לא תלבש שעטנז, וא"כ לא יעלה עליך למה לי, צריכי, דאי כתב לא תלבש הו"א דוקא לבישה דמפיש הנאתה אבל העלאה דלא נפיש הנאתה אימא לא ת"ל לא יעלה עליך . יבמות ד' ב'