תורה תמימה על התורה, ויקרא ט״ו:ל״ג

והדוה בנדתה. תניא, זקנים הראשונים היו אומרים והדוה בנדתה – שלא תכחול, ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין , עד שבא ר"ע ולימד, א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה , אלא מה אני מקיים והדוה בנדתה, בנדתה תהא עד שתבא במים . שבת ס"ד ב'

והדוה בנדתה. תניא, מניין לדם הנדה שמטמא, אמר חזקיה, אמר קרא והדוה בנדתה, מדוה, כמותה, מה היא מטמאה אף מדוה מטמאה . נדה נ"ד ב'

והזב את זובו. מקיש זובו לו, מה הוא לא חלקת בין משאו למגעו לטמא אדם לטמא בגדים, אף זובו כן . שם נ"ה ב'

לזכר ולנקבה. מקיש נקבה לזכר, מה זכר מביא קרבן על הודאי ועל הספק אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ועל הספק, ומה זכר ממין שמביא על הודאי הוא מביא על הספק אף נקבה ממין שהיא מביאה על הודאי היא מביאה על הספק . נזיר כ"ט א'

לזכר ולנקבה. לראיה שלישית איתקש לנקבה, מה נקבה מטמאה באונס אף זכר בראיה שלישית מטמא באונס . שם ס"ה ב'

לזכר ולנקבה. מקיש זכר לנקבה, מה נקבה מטמאה בימים אף זכר מטמא בימים . ב"ק כ"ד א'

לזכר ולנקבה. לזכר – לרבות מצורע למעיינותיו, לנקבה – לרבות מצורעת למעיינותיה . נדה ל"ד ב'

עם טמאה. לרבות את הבא על שומרת יום כנגד יום תו"כ