תורה תמימה על התורה, דברים כ״ה:ט׳

9

ונגשה יבמתו. הקטנה שחלצה תחלוץ משהגדיל, מאי טעמא איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש . יבמות ק"ה ב'

10

לעיני הזקנים. פרט לסומין . יבמות ק"א א'

11

לעיני הזקנים. אמר רבא, צריכי דייני למחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב לעיני הזקנים וירקה . שם ק"ו ב'

12

וחלצה נעלו. חלצה באנפליא חליצתה פסולה, מאי טעמא, מידי דמגין בעינן, דכתיב נעל, ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב יחזקאל ט״ז:י׳ ואנעלך תחש . שם ק"א א' וברש"י

13

וחלצה נעלו. בעי ר' ינאי, קרעתהו מהו, שרפתהו מהו , מי בעינן גלויי כרעי והא איכא, או דילמא חליצה בעינן וליכא, תיקו . שם ק"ב א'

14

וחלצה נעלו. אמר ליה רב כהנא לשמואל, ממאי דהאי וחלצה נעלו משלף הוא ואימא זרוזי הוא וכדכתיב ישעיהו נ״ח:י״א ועצמותיך יחליץ ואמר רבא זרוזי גרמי , אמר ליה, א"כ לכתוב וחלצה נעלו ברגלו, מאי מעל רגלו, ש"מ משלף הוא . שם שם ב'

15

וחלצה נעלו. אמר רב יהודה אמר רב, סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו, שנא' יחזקאל ט״ז:י׳ ואנעלך תחש, ואימא תחש אין, מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה . שם שם

16

וחלצה נעלו. ת"ר, נעלו, אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מניין, ת"ל נעל נעל מכל מקום , א"כ מה ת"ל נעלו – נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאין יכול להלך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו, ופרט לסנדל המסויים שאין לו עקב . יבמות ק"ג ב'

17

וחלצה נעלו. הגידמת מותרת לחלוץ בשיניה, מאי טעמא, דהא לא כתיב וחלצה בידה . שם ק"ה א'

18

מעל רגלו. שני מנעלים על רגלו, זה על גב זה, ושלפתיה לעילאי וקאי תתאי, פסול, מאי טעמא, מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל . שם ק"ב א'

19

מעל רגלו. חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה , ואע"פ דכתיב שלש רגלים תחוג ודרשינן רגלים פרט לבעלי קבין, שאני הכא דכתיב מעל רגלו, אי הכי למעלה מן הארכובה נמי, מעל כתיב ולא מעל דמעל . שם ק"ג ב'

20

מעל רגלו. חלצה בשמאל חליצתה פסולה, מאי טעמא, אמר עולא, ילפינן רגל רגל ממצורע, מה להלן דימין אף כאן דימין . שם ק"ד א'

21

וירקה. רקקה דם חליצתה כשרה, דמי כתיב וירקה רוק, והני מילי כשמצצה ורקקה, לפי שאי אפשר לדם הנמצץ בלא צחצוחי רוק . שם ק"ה א'

22

וירקה. אכלה תומא או גרגושתא ורקקה, לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא . שם ק"ו ב'

23

וירקה. רוק הנראה לדיינים . יבמות ק"ו ב'

24

וירקה בפניו. אמר אביי, רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא, וירקה בפניו בעינן . שם שם

25

וירקה בפניו. יכול בפניו ממש, ת"ל לעיני הזקנים ספרי.

26

וירקה בפניו. הסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו, ואין זה רואה הרוק רמב"ם פ"ד ה"ח מחליצה.

27

וענתה. אין עונה אלא מפי אחר . ירושלמי יבמות פ"ב ה"א

28

וענתה ואמרה. נאמר כאן וענתה ואמרה ונאמר להלן פ' תבא וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש . סוטה ל"ב א'

29

ואמרה. מלמד שהאלמת שחלצה חליצתה פסולה, לפי שאינה בואמרה . יבמות ק"ד ב'

30

ככה יעשה לאיש. חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשרה, דאמר קרא ככה יעשה לאיש – כל דבר שהוא מעשה באיש מעכב . יבמות ק"ד ב'

31

אשר לא יבנה. החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה וצרותיה על החלוץ ועל שאר האחין, דאמר קרא אשר לא יבנה את בית אחיו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה . שם ז' ב'

32

את בית אחיו. הבא על יבמתו ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה עובר בעשה דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים . שם י' ב' וברש"י

33

את בית אחיו. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונייבם לתרווייהו, א"ר יוחנן, אמר קרא, אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחר הוא בונה ואינו בונה שני בתים . שם מ"ד א'

34

את בית אחיו. מי שמת אחיו והניח שתי נשים, ואחת אסורה עליו משום ערוה, שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו, בית שיכול לבנותו כולו בונה מקצתו, ובית שאינו יכול לבנות כולו אינו בונה אף מקצתו רמב"ם פ"ו הי"ד מיבום.