תורה תמימה על התורה, דברים כ״ד:ב׳

2

ויצאה מביתו. מלמד שהאשה יוצאת מלפני האיש . שם

3

ויצאה והיתה. האב זכאי בבתו לקבל את גיטה, דכתיב ויצאה והיתה, מקיש יציאה להויה . כתובות מ"ז א'

4

ויצאה והיתה. האשה נקנית בשטר, דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר אף הויה בשטר . קדושין ה' א'

5

ויצאה והיתה. שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה פסול, דאמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה . שם ט' ב'

6

ויצאה והיתה. שטר אירוסין שכתבו שלא מדעתה אינה מקודשת, דאמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה בעינן דעת מקנה . שם שם

7

ויצאה והיתה. האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה, דאמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה, מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח . שם מ"א א'

8

ויצאה והיתה. שטר אירוסין שכתבו במחובר פסול, דאמר קרא ויצאה והיתה, מקיש הויה ליציאה . גיטין י' א' ברש"י

9

ויצאה והיתה. היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה, קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת, וכן לענין קדושין דכתיב ויצאה והיתה מקיש הווה ליציאה . שם ע"ח א'

10

ויצאה והיתה. האומר לאשה הרי את מקודשת לי ותאסר לכל העולם חוץ מפלוני אינה מקודשת, דכתיב ויצאה והיתה, מקיש הויה ליציאה . שם פ"ב ב'

11

ויצאה והיתה. הקטנה מתגרשת בקדושי אביה, ואע"פ דכתיב ויצאה והיתה, אפ"ה אתיא לכלל הויה . שם פ"ה א'

12

ייצאה והיתה. האומר לאשתו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מקדושיך בשטר, מהו, מי אמרינן אפשר דמקדש בכסף ובביאה, או דילמא ויצאה והיתה אתקוש הויות להדדי, תיקו . שם שם

13

ויצאה והיתה. תניא, מניין שאין קדושין תופסין באשת איש, א"ר אמי בשם ר' ינאי, כתיב ויצאה והיתה לאיש אחר, כשתצא מביתו תהא לה הויה אצל אחר ירוש' יבמות פ"י ה"ה.

14

והלכה והיתה מלמד שלא תנשא בשכונתו ספרי.

15

והיתה. האב זכאי בבתו בקדושיה בשטר ובביאה, דאמר קרא והיתה אתקשי הויות להדדי, כשם שזוכה בקדושי כסף כך זוכה בקדושי שטר וביאה . כתובות מ"ו ב'

16

והיתה. האומר לאשה הריני בועלך על מנת שירצה אבא, לא רצה האב אינה מקודשת, ואע"פ דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו ע"י שליח, שאני הכא דאמר קרא והיתה אתקשי הויות להדדי, כשם שמתנה בקדושי כסף ושטר כך מתנה בקדושי ביאה . שם ע"ד א'

17

לאיש אחר. חייבי כריתות אין קדושין תופסין בהן, דאמר קרא והיתה לאיש אחר, לאחרים ולא לקרובים . קדושין ס"ז ב'

18

לאיש אחר. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אינה מגורשת, מאי טעמא, דכתיב והיתה לאיש אחר – לכל איש ואיש . גיטין פ"ב ב'

19

לאיש אחר. קראו הכתוב אחר, לומר שאין זה בן זוגו של ראשון. שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לביתו . שם צ' ב'

20

לאיש אחר. המקנא לאשתו ונכנסה עם הנחשד לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה ומת בעלה, חולצת ולא מתייבמת, דאמר קרא והיתה לאיש אחר, לאיש אחר – ולא ליבם . סוטה ה' ב'