תורה תמימה על איכה ד׳

1 איכה יועם זהב. מהו יועם, ר' שמואל אומר, יכוסה, כמה שנאמר יחזקאל כ״ח:ג׳ כל סתום לא עממוך, ורבנן אמרי, כהה, ודכותה גחלים עוממות מ"ר.

2 איכה יועם זהב וגו׳. דבר אחר איכה יועם זהב – ביאשיהו המלך הכתוב מדבר, איכה יועם זהב – שהיה דומה לתכשיט של זהב, ישנא הכתם הטוב, שהיה גופו דומה לאבן טובה ומרגליות, תשתפכנה אבני קודש – זה כל רביעית דם שהיה ירמיה נוטלו וקוברו שם.

3 איכה יועם זהב וגו׳. דבר אחר איכה יועם זהב – באנשי ירושלים הכתוב מדבר, איכה יועם זהב – שהיו דומין לתכשיט של זהב, ישנא הכתם הטוב – שהיה גופן דומה לאבן טובה ומרגליות, ואם יאמר לך אדם אין הכתוב מדבר באנשי ירושלים אמור לו, כבר כתיב פסוק ב׳ בני ציון היקרים שם.

4 תשתפכנה אבני קודש. כשהיו החכמים יוצאין לבקש מזונותיהם היו קורין עליהם תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות שם.

5 בני ציון היקרים. מה היתה יקרותן, עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב, דבר אחר מה היתה יקרותן שבשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות, שפלה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השולחנות שם.

6 בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן – שלא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה ועד שהיה יודע עם מי סועד, ועד שהיה הופך בית יד שלו כדי שלא יטעיננו אחר טענת חנם מ"ר. בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן, שהיו מוסרין הסעודה לטבח, ואם נתקלקל דבר בסעודה היו עונשין את הטבח הכל לפי כבודו של בעל הבית ולפי כבודן של האורחים שם.

7 בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן, שבשעה שאחד מהן עושה סעודה היה צר כל מיני סעודה במפה, כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו שם.

8 בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן שלא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעים מי יושב עמהם ולא היו חותמין על השטר אלא א"כ היו יודעין מי חותם עמהם לקיים פ׳ משפטים אל תשת ידך עם רשע שם.

9 בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן – שלא היה אחד מהם מוליד חסר ובעל מום שם.

10 המסלאים בפז. מאי המסולאים בפז, אילימא שהיו מכוסים בפז, והאמרי דבי ר׳ שילא, תרתי מתקלי איסתרא פיזא נחות בעלמא, חדא נחית ברומי וחדא בכל העולם, אלא שהיו מגנין את הפז ביופין גיטין נ"ח ב׳.

11 נחשבו לנבלי חרש. מעשה באחד מגדולי ירושלים שאמר לנערו לך והביא לי מים, והיה עומד ומצפה לו על ראש ההר, בא ואמר לו לא מצאתי מים, אמר ליה השלך כדך ושבור אותו לעיני, השליכו ושברו, ונפל הוא מראש הגג ומת ונתערבו אבריו עם החרסין, ועליו הכתוב אומר בני ציון היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש מ"ר.

12 דבק לשון יונק. א"ר אבא בר כהנא, אמת המים שהיתה באה מן החנויות עמדו המציקים החריבוה ושפכוה, והיה אדם מוליך את בנו לאמה ולא מצא מים והיה מדבק לשונו לחכו בצמא מ"ר.

13 פרש אין להם. מהו פורש, ר׳ יהודה אומר, מענין ירמיה י"ז ולא יפרסו להם על אבל, ואם אין מי שיתן להם מי ינחמם, ר׳ נחמיה אומר, מענין ישעיהו נ״ח:ז׳ הלא פרוס לרעב לחמך, אין מי שיתן להם פרוסה של לחם, ורבנן אמרי, מענין מפרסת פרסה, אין להם מי שיעמוד בשורה לתנחומי אבלים שם.

14 האכלים למעדנים. ר' חנינא אמר, גלוסקין וחמר עתיק שם.

15 חבקו אשפתות. נזרקים באשפה שם.

16 ויגדל וגו'. מהו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, ר׳ אחא אומר, בסדום נאמר פ, וירא וחטאתם כי כבדה מאד ובישראל נאמר יחזקאל ט׳ עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד, ור' תנחומא אמר כתיב מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים, בסדום לא פשטו ידיהם במצות ובירושלים פשטו ידיהם במצות, שנאמר פסוק י' ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן שם.

17 ויגדל וגו'. הובא לעיל פרשה א' פסוק י׳׳ג בדרשה ממרום שלח אש.

18 זכו נזיריה וגו'. זכו נזיריה משלג – מאלו שהיו רוחצין את השלג, צחו מחלב – מאלו שהיו שותין את החלב שם.

19 ספיר גזרתם. וכיצד גזרת הספיר, כההוא שהלך למכור ספיר ברומי, אמר ליה הלוקח, אקחנו על מנת לבודקו, נתנו על גבי הסדן והתחיל להכיש עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו מ"ר.

20 ספיר גזרתם. דבר אחר ספיר גזרתם – א"ר יודן, כל גזירה וגזירה שהיתה בירושלים היתה קשה כספיר שם.

21 חשך משחור תארם. מאיזה שחור – רבי אבא בר כהנא אמר – משחור הדיו, ור' לוי אמר – מחושך הלילה שם.

22 לא נכרו בחוצות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק, מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא, אמר לי אבא, צא וראה אם מבני ירושלים הוא, הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא ולא היתה תובעת אלא דבילה לקיים מה שנאמר לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם שם.

23 צפד עורם וגו׳. ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה, כנסתי בתולה ולא מצאתי דם, אמרה ליה, רבי, עדיין בתולה הייתי, ושני בצורת היו, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהם והכניסום למרחץ והאכילום והשקום, בעל ומצא דם, אמר ליה רבי, לך זכה במקחך, וקרי עליהם צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ כתובות י׳ ב'.

24 צפד עורם וגו׳. א"ר אליעזר ב"ר צדוק, אראה בנחמה, אע"פ שחיה אבא כל אותן השנים אחר החורבן לא חזר גופו לכמות שהיה לקיים מה שנאמר צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ מ"ר.

25 טובים היו וגו׳. טובים היו חללי חרב מחללי רעב – מלמד שהרעב קשה מחרב, ואי בעית אימא, סברא היא, האי מצטער והאי לא מצטער ב"ב ח׳ ב׳.

26 מתנובות שדי. בחורבן ראשון איירי שהיו מתים מריח ירקות רעים, לקיים מה שנאמר שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי, אבל בחורבן האחרון לא היו אלה הירקות, והיו מביאין גדיים וצולין אותן במערבה של עיר והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים מ"ר.

27 ידי נשים וגו׳. הובא לעיל פרשה א' פסוק י"ג בדרשה ממרום שלח אש ובפרשה זו פסוק ו׳ בדרשה ויגדל עון בת עמי.

28 בשלו ילדיהן. וכי אפשר כן, אלא היה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה יום אחד, וכיון שמת בנה של שכנתה היתה נוטלת אותה הככר ומנחמת אותה בה, והעלה עליהן הכתוב כאלו בשלו ילדיהן למצות, הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, וכל כך למה – בשביל שהיו לברות למו שם.

29 ויצת אש בציון. אמר הקב"ה, אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש שנאמר זכריה ב׳:ט׳ ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ב"ק ס׳ ב׳.

30 ותאכל יסדתיה, כתיב תהלים ע"ט מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, אמרו ליה לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם, מזמר אנכי ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל, הדא הוא דכתיב ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה מ"ר.

31 לא האמינו וגו׳. בשעה ששלח נבוכדנצר את נבוזראדן להחריב את ירושלים עשה שם שלש שנים ומחצה, בכל יום הקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה ובקש לחזור, נתן הקב"ה בלבו התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה עד ששקעה כולה, ונכנסו השונאים לירושלים, ועל אותה שעה הוא אומר לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים שם.

32 מחטאת נביאיה וגו'. על איזו שעה נאמר זה – על שעה שהרגו את זכריה שם.

33 נעו עורים וגו'. סומין שבהם אמרו, מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה שנלך ונחבקנו ונשקנו לקיים מה שנאמר נעו עורים בחוצות נגואלו בדם מ"ר.

34 בלא יוכלו וגו׳. חגרין שבהם אמרו, מי יראה לנו את הדם של זכריה שנלך ונפרכס בה לקיים מה שנאמר בלא יוכלו יגעו בלבושיהם שם.

35 סורו טמא וגו׳. כתיב מ"ב י"א י׳ והשלישית בשער סור למה נקרא שמו סור, ששם היו טמאין פורשין, הדא היא דכתיב סורו טמא קראו למו ירושלמי עירובין פ"ה ה"א.

36 כי נצו וגו׳. רבי חנינא אומר, לא גלו ישראל עד שנאצו להקב"ה, ורבי סימון אמר – עד שנעשו בעלי מצות להקב"ה מ"ר.

37 פני ה׳ חלקם. חלקו בערים והחליקן מן מאה מאה מן מאתים מאתים שם.

38 בצפיתנו צפינו וגו׳. פעם אחת שלחו ישראל אצל פרעה נכה להושיעם במלחמה והלך עמהם וכשנזכר מה שעשו לו אבותיהם מיד חזר, הדא הוא דכתיב ירמיהו ל״ז:ז׳ הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים, לכך נאמר בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע שם.

39 צדו צעדינו וגו'. כשהיו אנשי ירושלים מערימין ומצערים את בני ביתר היו בני ביתר מקללים את העיר ואת בית המקדש, הדא הוא דכתיב צדו צעדנו שממו צעדנו, קרב קצנו – קיצו דההוא ביתא, מלאו ימינו יומא דההוא ביתא מ"ר.

40 על התרים דלקנו. רבי יעקב דכפר חנין אומר, אלו שהציתו אש בירושלים, ורבנן אמרי, אלו דולקיהם של ישראל שם.

41 בת אדום וגו'. בת אדום זו קסרין, יושבת בארץ עוץ – זו פרס שם.

42 תם עונך וגו׳. ת"ר, הרואה תמרים בחלום תמו עונותיו, שנאמר תם עונך בת ציון ברכות נ"ז א׳.

43 תם עונך וגו'. רבנן אמרי, טובה היתה מגלת קינות לישראל מארבעים שנה שהתנבא עליהם ירמיה, ולמה, מפני שבה נטלו ישראל מחילה שלמה על עונותיהם ביום שחרב ביהמ"ק, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון מ"ר.

44 פקד עונך בת אדום. א"ר הושעיה, למה נבראו היסורין כדי לתלותם לבית דאית להון למיזל, היא הוא דכתיב תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום שם.