1
אם מצוה שלא לאחר נחלקו רז"ל כו' מלשון רבינו כאן נראה דאע"ג דס"ל דטבילה בזמנה אינה מצוה מ"מ חשיב לה רבינו במנין התרי"ג טבילה בזמנה והיא כדעת הבה"ג שכ' במנין המצוות עשין שלו טבילה בזמנה ופי' רבינו היראים דהמצות עשה שיטבילו ביום בא זמן טבילתם שלא יקדימו זמן טבילתם ודלא כהתוס' ביומא ח' א' ד"ה דכ"ע שכ' על מה שכ' רבינו אליהו הזקן ז"ל באזהרות שלו טבילה בזמנה יסד דלא כהלכתא וביראים הנדפס הלשון משונה וז"ל שם ולאחר זמן טבילתן מצוה שלא לאחר ונחלקו בזה רבותינו דתניא כו' והנראה מלשון זה דבאמת רבינו בא לומר דהמצוה טבילה בזמנה הוא שלא להקדים ושלא לאחר מיהו כ"ז אינו אלא לדעת הסוברים טבילה בזמנה מצוה משא"כ למאי דקי"ל כרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה אין לחשוב במנין המצות טבילה בזמנה ובאמת לשון רבינו שבכאן הוא נכון וברור דעל כל האופנים נחשב טבילה בזמנה שלא יקדימו זמן טבילתם ובענין לאחר זמן טבילתם אם מצוה שלא לאחר בזה נחלקו רז"ל והנה הרמב"ם בס' המצות עשין ק"ט כ' להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה שנאמר ורחץ במים את כל בשרו כו' וכ' שם שאין הכוונה במאמר הטבילה מ"ע שיהא חייב כל טמא שיטהר על כל פנים כמו שהוא חייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית או כל מי שיש לו בית שיעשה לו מעקה ואולם הנרצה בזה דין טבילה והיות התורה אומרת כי מי שירצה לטהר מטומאתו הנה לא ישלם לו זה אלא בטבילה במים ואז יטהר ופי' דבריו בס' מעין החכמה דדעת הרמב"ם הוא לפסוק כר"י ב"ר יהודה דדיה לטבילה שתהא באחרונה וס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דלכ"ע טבילה בזמנה לאו מצוה לכן קאמר שהטבילה בעצמה איננה חיוב כעשיית מעקה או ציצית רק כשירצה לעלות מטומאתו מצוה לטבול במי מקוה עכ"ד וא"כ רבינו היראים דפסק ג"כ כרבנן דטבילה בזמנה לאו מצוה לא הי' לו לחשוב טבילה בזמנה כ"א דין טבילה כהרמב"ם ובאמת להלן סי' תמ"ב כ' היראים טמאים לטהרם בהזיות וטבילה וא"כ מש"כ וטבילה היינו דינו של הרמב"ם עשין ק"ט ומה זה שכ' כאן טבילה בזמנה אולם רבינו לשיטתו שכ' לעיל סי' צ"ג שלא לאכול פסח בי"ד דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ולאו הבא מכלל עשה עשה וכ"ה דעת הרמב"ן בסה"מ להרמב"ם שכ' הרמב"ן שם במנין המצות עשה ששכח הרמב"ם לפי דעת הרמב"ן מצוה י"ב, שנצטוינו בכבש הנשחט ביום ארבעה עשר בערב שהוא יאכל בלילה לא ביום משעת שחיטתו כו' שהוא עובר בעשה כלומר בלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה עכ"ל וז"ש היראים כאן במנין המצות עשה טבילה בזמנה שלא יקדימו זמן טבילתם דכתיב ורחץ במים וטהר בערב והוא פסוק פ' חקת במדבר י"ט י"ט וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וכ' רבינו בסמוך דברי הספרי אם קדמה טבילה להזאה לא יצא דכתיב וחטאו ביום השביעי ואח"כ וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וקודם לכן לא והרמב"ם לשיטתו שלא מנה עשין כאלו במנין המצות שלו ומעתה אומר אני בטעם הרמב"ן ז"ל בסוף ההשגות שכ' שסלק ממנין המצות להרמב"ם י"ד מצות מן צ"ה עד ק"ח ונמצא שהמצוה ק"ט שכ' הרמב"ם גם הרמב"ן מנאה והמעה"ח כ' נראה דעת הרמב"ן כדעת ר"ח דטבילה בזמנה מצוה וכת"ק דר"י ב"ר יהודה דס"ל כן בנדה שם ואז ניחא שלא סלק מצוה זו ממנין המצות עכ"ל המעה"ח ועל דעתי אינו כן דגם הרמב"ן סובר דטבילה בזמנה לאו מצוה כדעת רבינו וכר"ת ואפ"ה חשיב טבילה בזמנה שלא יקדים ולאו הבא מכלל עשה עשה כשיטתו הנ"ל וכדעת רבינו היראים כאן.