1
בשו"ת הראבי"ה סי' קנ"ד כ' שיש לתמוה למה לא יברך בשריפתן כיון שמצוה מן התורה לשורפו ולא דמי לשא"ד שמעבירין מן העולם רק משום תקלה ומיהו לא מצינו ברכה עליו עכ"ל וכבר תירצו ע"ז הראשונים עיין תשו' הר"ר יוסף בן פלאט שבאבודרהם שכ' שם וכן שריפת נותר מצוה הבאה בעבירה היא לא תותירו והנותר ממנו אלו כולן ומאי דדמי להו משום דהוו מצוה הבאה בעבירה עכ"ל וראיתי בס' מנחת חינוך ריש מצוה קמ"ג שכ' דמצוה זו נוהגת בכל אדם ומוטל על כל ישראל ומי שרואה נותר מצוה עליו לשורפו כמו חמץ דמבואר בש"ס ב"ק צ"ח ב' דכל בנ"י מצווים עליו לבערו כנ"ב עכ"ל אולם בתפארת ירושלים למס' תמורה פ"ז אות י"ז כ' וז"ל רק גבי חמץ איתא דהכל מצווים לבערו והוא משום דלא ניתי לבל יראה עכ"ל וא"כ גבי נותר על הבעלים עיקר המצוה. והנה רבינו כאן לא הביא כ"א מצות שריפת נותר באש ולפלא שלא כ' מצות שריפת בשר קודש שנטמא כדכתיב בפ' צו ז' י"ט והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ולגופי' אצטריך כדאיתא בפסחים פ"ב ב' דסד"א דלא ליבעי שריפה ותסגי ליה בקבורה עיי"ש והרמב"ם עשין צ' מנאו וכן החינוך מ' קמ"ו והסמ"ג עשין ר"ז ר"ח עיי"ש. עוד קשה לי עמשכ"ר וכולם אינן נשרפין אלא בקדש כדתניא כו' מאי וכולם הלא לא אמר רבינו כי אם דבר אחד שריפת נותר אלא דנותר הוא בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים ועכ"פ שם נותר אחד הוא ולא שייך ע"ז תיבת וכולם וגם הך דר"ש לא על שריפת נותר בלבד אמר והנראה לי מזה דבאמת חסרון הניכר יש בדברי רבינו היראים ואחר מש"כ וכתיב בצו את אהרן גבי שלמים והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף צ"ל "וכן בשר קודש שנטמא דכתיב שם והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ותניא בת"כ אין לי אלא נותר מניין לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים ולהלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו והניתנים למטה שנתנם למעלה כו' ת"ל לא יאכל כי קדש הוא כל שהוא קדש טעון שריפה" וכולם אינם נשרפים אלא בקדש כדתניא כו' והשתא אתי שפיר וכ"כ הסמ"ג עיי"ש שכ' הסמ"ג בלשון הת"כ והלן והיוצא ושנטמא ושנשחט כו' ולפנינו ליתא ושנטמא דמפורש בפסוק ובפסחים פ"ב א' אמרו בשלמא נטמא גלי רחמנא בקדשים קלים כ"ש בקדשי קדשים ס"א וה"ה בקדשי קדשים עיי"ש בתוד"ה בשלמא בסה"ע.