1
בכהונה. לשון הנדפס כהניו ועבדיו ונכון. והנה הרמב"ן לסה"מ ל"ת קס"ג כתב בזה"ל בעל ה"ג מנה פרועי ראש ששימשו במיתה ומנה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו בלאוין של מלקות ולא מנה את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום והאמת מעיד על עצמו עכ"ל ובנוסחת הבה"ג שלפנינו מנה כולם עיין שם במנין הלאוין שבמלקות ארבעים סי' ע"א ע"ב וסי' פ"ב פ"ג ועיי"ש בהגהות מהראש"ט אות נ"ב שהעיר בזה ולפלא שרבינו הרא"ם בשיטת הבה"ג קאי ומנה את ראשו לא יפרע ולא מנה ראשיכם אל תפרעו וגו' כמשכ"ר בסוף הסימן דאותה מצוה לשעתה נאמרה ולא לדורות כו' ונראה שכן היה גירסת רבינו בבה"ג ואף שכתב רבינו ראש סימן זה ראשו לא יפרע צ"ל גם כן ובגדיו לא יפרום וכמשכ"ר בראש הוי"ו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. וא"כ לדעת רבינו הכ"ג באזהרה את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום לעולם אפי' שלא בשעת עבודה דאילו בשעת עבודה הרי מנה לעיל סי' רצ"א פרועי ראש ששימשו וכן שם סי' רפ"ח מחוסר בגדים והיינו נמי קרועי בגדים לדעת הרמב"ן שם וכמש"כ הרמב"ן שם וז"ל וכהן גדול בא בו כתוב בפני עצמו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא והוא אזהרה בו לעולם שלא יפרע ראשו על מתו ולא יקרע עליו אע"פ שלא יעבוד ולא יכנס במקום עכ"ל וזהו דעת רבינו הרא"ם ג"כ. ובס' מעה"ח כתב ע"ד הרמב"ם בסה"מ שם שהדין אשר גזר שכ"ג מוזהר לפרוע ולפרום על מתו אפי' שלא בשעת העבודה ושכהן הדיוט אינו מוזהר אלא משום העבודה שניהם אמתיים ומוכרחים בראיה ברורה מברייתא שלימה הובאה בש"ס דמ"ק דט"ו והצרוע לרבות כה"ג בגדיו יהיו פרומים שיהיו מקורעים וראשו יהיה פרוע אין פרוע אלא גידול שער דר"א כו' ומדהוצרך לרבות כ"ג מצורע שינהוג פו"פ אף שהוא שלא בשעת העבודה שהרי אינו ראוי לעבודה מחמת צרעתו מכלל דכשאינו מצורע אסור אפי' שלא בשעת עבודה ומדדריש מיתורא לרבות כה"ג ולא דריש ליה בכהן הדיוט שהרי גם הוא מוזהר כמאמר השם לאלעזר ולאיתמר א"ו שכה"ד אסור רק משום עבודה ול"צ רבוי למצורע שאינו ראוי לעבודה וזוהי ראיה שאין עלי' תשובה לפע"ד עכ"ל ואני אומר אם לדין יש תשובה וז"ל רש"י במ"ק די"ד ב' ד"ה לרבות כ"ג שנוהג בו צרעת עכ"ל. ולפי"ז והצרוע שהיא תיבה מיותרת לכאורה באה לרבות לכה"ג שנוהג בו צרעת ומינה פשטינן דכל מצורע נוהג צרעתו ברגל דכ"ג בכל השנה כרגל לכ"ע דמי כמבואר בדברי רבא שם ופשוט דזה אין לומר והצרוע לרבות כהן הדיוט דל"צ לרבויי לכה"ד שהוא כשאר כל אדם ודוקא כה"ג בעינן לרבויי ואחר תיבת והצרוע כתיב אשר בו הנגע והוא ג"כ דברי מותר ע"ז דרשו בת"כ בזה"ל לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אפי' מנוגע כו' ת"ל אשר בו הנגע אפי' כ"ג ע"כ ומזה ג"כ אין ראיה מדלא אמרו בת"כ לפי שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו כו' יכול אפי' מנוגע כו' ת"ל אשר בו הנגע אפי' כהן דעדיפא מיניה נקט דע"כ והצרוע לרבות כ"ג כנ"ל וא"כ סיימו למידרש אשר בו הנגע ג"כ בכ"ג ואה"נ דכהן הדיוט אסור בפו"פ אפי' שלא בשעת עבודה ואין מכאן ראיה דדוקא בכ"ג ואדרבה אומר אני דאף לכ"ג יש לה"ר דאת ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום אינו מוזהר אלא משום העבודה דבהוריות י"ב ב' בעא מיניה רבא מר"נ משיח כלומר כ"ג שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטר לא הוה בידיה וקשה לי אמאי לא הוה פשיטא ליה לרבא דכ"ג שנצטרע אסור באלמנה מהא דתניא בת"כ והצרוע אפי' כ"ג לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אפילו מנוגע מה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול ת"ל אשר בו הנגע אפי' כ"ג ע"כ. והרמב"ם בסה"מ מ' קי"ב הביא ראיה מדברי הספרא על היות זה שכתוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' מצות עשה וז"ל שם אחר שהביא דברי הספרא כנ"ל ומבואר הוא שכהן גדול הוא בל"ת מלפרום או לפרוע והשורש אצלנו כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וא"ל יבא עשה וידחה ל"ת ומאחר שמצאנו לשונם מורה כשנצטרע כ"ג פורע ופורם מורה שהוא מצות עשה עכ"ל וכ"כ בחיבורו פ"י מהל' ט"צ ה"ו הרי דכ"ג שנצטרע פורע ופורם מפני שהוא מ"ע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע הא לאו הכי לא היה כהן גדול פורע או פורם אפי' כשנצטרע וא"כ מוכת דכהן גדול שנצטרע אסור באלמנה דומיא דפריעה ופרימה אם לא היה מ"ע במצורע ורבא בעצמו ידע מהך ברייתא דוהצרוע אפי' כהן גדול דהביא אותה במ"ק י"ד ב' לפשוט דמצורע נוהג צרעתו ברגל וא"כ קשה מדוע לא פשיט רבא מינה לדין אלמנה ודוחק לומר דהא מקודם דשמיע ליה הך ברייתא אלא עכצ"ל דרבא היה מפרש הברייתא דת"כ דה"ק אי לאו דכתיב אשר בו הנגע הו"א דאת ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום דכ"ג הוא לעולם אפי' מנוגע דכ"ג שנצטרע מידחא דחי עיין הגרש"ש הוריות ד"ט ועדיין כהונתו עליו כדין כ"ג כתב רחמנא אשר בו הנגע לאשמעינן דאפי' כ"ג כיון שנצטרע אין בו דין כ"ג לענין מש"כ בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום מאחר שאינו ראוי לעבודה ומעכשיו הרי הוא כשאר כל אדם ולכן בגדיו יהיו פרומים וגו' וא"כ אפשר דה"ה באלמנה שרי ושכיר בעא רבא מר"נ בהוריות שם ועיין בדברי הרמב"ן לסה"מ ל"ת ע"ג.