תועפות ראם ק״ע

1 ספר יראים פתח ↗

תנן בהגוזל עצים ק"ג א' הגוזל מחברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו לים המלח אפילו במדי. וטעמא מפרש בגמרא דכתיב לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ובתוספתא תנינן עלה אמר ר"א בר' צדוק במה דברים אמורים שאין ההוצאה מרובה על הקרן אבל היתה הוצאה מרובה על הקרן מביא קרן וחומש לב"ד ומביא אשמו ומתכפר, פי' תקנה על בעלי תשובה שאלמלי היו צריכין לטרוח כל כך היו נמנעים מתשובה.

2 ספר יראים פתח ↗

1 לים המלח ט"ס.

2 והובא בב"ק ק"ג ב':

2 בבא קמא פתח ↗

הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ עַל חוֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וְכֵן בְּפִקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה; וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר״ – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. גְּמָ׳ נִשְׁבַּע לוֹ – אִין, לֹא נִשְׁבַּע לוֹ – לָא; מַנִּי? לָא רַבִּי טַרְפוֹן וְלָא רַבִּי עֲקִיבָא! דְּתַנְיָא: גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן, וְכׇל אֶחָד אוֹמֵר: ״אוֹתִי גָּזַל״ – מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיאָתוֹ מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. מַנִּי? אִי רַבִּי טַרְפוֹן – אַף עַל גַּב דְּאִישְׁתְּבַע, אָמַר: מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק! אִי רַבִּי עֲקִיבָא – אַף עַל גַּב דְּלָא אִישְׁתְּבַע, אָמַר: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד! לְעוֹלָם רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְכִי קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד – הֵיכָא דְּאִישְׁתְּבַע הוּא דְּקָאָמַר. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ, יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ״. וְרַבִּי טַרְפוֹן – אַף עַל גַּב דְּאִישְׁתְּבַע, עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: תַּקָּנָה גְּדוֹלָה הִתְקִינוּ, שֶׁאִם הָיְתָה הוֹצָאָה יְתֵירָה עַל הַקֶּרֶן – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לְבֵית דִּין, וּמֵבִיא אֲשָׁמוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. וְרַבִּי עֲקִיבָא – כִּי עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא, הֵיכָא דְּיָדַע לְמַאן גַּזְלֵיהּ, דְּקָא מַהְדַּר לֵיהּ מָמוֹנָא לְמָרֵיהּ; גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה, דְּלָא יָדַע לְמַאן גַּזְלֵיהּ, דְּלָא הָדַר מָמוֹנָא לְמָרֵיהּ – לָא עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא. מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא עַל שֶׁלָּקַח אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח – שֶׁמַּנִּיחַ דְּמֵי מִקָּח בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. עַל מָה נֶחְלְקוּ? שֶׁגָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל; שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: מַנִּיחַ דְּמֵי גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאִישְׁתְּבַע, מָה לִי לָקַח מָה לִי גָּזַל? וְעוֹד מֵתִיב רָבָא: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁלָּקַח מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, אָמַר לוֹ: הַנַּח דְּמֵי מִקָּחֲךָ בֵּינֵיהֶם, וְהִסְתַּלֵּק. בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ תַּקָּנָה, עַד שֶׁתְּשַׁלֵּם לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּמִישְׁתְּבַע, חָסִיד מִי מִישְׁתְּבַע בְּשִׁיקְרָא? וְכִי תֵּימָא דְּמִישְׁתְּבַע וַהֲדַר הָוֵי חָסִיד, וְהָא כׇּל הֵיכָא דְּאָמְרִינַן ״מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד״ – אוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, אוֹ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי; וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי חֲסִידִים דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ! אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא, וּמוֹדֶה רַבִּי טַרְפוֹן הֵיכָא דְּאִישְׁתְּבַע. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ, יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ״. וְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלָא מִישְׁתְּבַע – קָנֵיס. וְרַבִּי טַרְפוֹן, מִכְּדֵי הֵיכָא דְּמִישְׁתְּבַע – לָא סַגִּיא דְּלָא הוֹדָה; מַאי אִירְיָא ״וְנִשְׁבַּע״? אֲפִילּוּ בְּלָא שְׁבוּעָה נָמֵי! דְּתַנְיָא, מוֹדֶה רַבִּי טַרְפוֹן בְּאוֹמֵר לִשְׁנַיִם: ״גָּזַלְתִּי אֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״ – נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה,

תועפות ראם קס״ט » « תועפות ראם קע״א