1
עוד למוכרה, בנדפס עוד האב למוכרה וכן מוכרח להני תנאי דברייתא שנחלקו בפי' בבגדו בה שכ' רבינו אח"ז כולהו דרשי על מכירת האב וזש"כ רבינו בסמוך בלשון הברייתא כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי זה למוכרה ולפנינו בגמ' תיבת זה ליתא וכן בנדפס ליתא ובאמת גי' הכת"י נכונה דפי' טליתו חוזר על האדון ואינו רשאי קאי על האב ומש"ה דייק וכתב אינו רשאי זה דהוא האב למוכרה ולפי מה שחסר כאן בהכת"י תיבת "האב" י"ל דדעת רבינו כהרמב"ם פ"ד מהל' עבדים ה"י שפי' לא ימשול למוכרה גם אאדון עיי"ש בלח"מ וז"ש לא ימשול עוד ור"ל לא די שלא יעדה לא ימשול עוד למוכרה ובס' מעה"ח האריך בדברי הרמב"ם וז"ל הסמ"ג לאוין קע"ט ולר"א הפירוש שאין האדון יכול למוכרה לאחר וגם האב אינו יכול למוכרה לשפחות אחר אישות כדמסקינן התם עכ"ל ודע דמש"כ הסמ"ג שם דברי ראב"י הוא תמוה דמבואר בבכורות ל"ד א' דר"א סתמא גרסינן דמקשה שם דר"א אדר"א ולכן נראה דט"ס בסמ"ג בן יעקב ור"א בן הורקנוס הוא וגי' הסמ"ג והיראים כגי' הישנה שכ' ר"ת הביאו התוס' בקדושין שם ובבכורות ל"ד א' ד"ה ורמינהו וכ"כ בס' הישר לר"ת סי' כ"ו ומטעם דר"ע קודם ר' אליעזר לא אשכחן בשום מקום והא דבברכות פ"ה מ"ב מאחר ר"א לר"ע אע"ג דאיהו רביה היינו משום דר"ע דבריו קרובין יותר לדברי ת"ק לאומרה אצל חונן הדעת אבל ר"א מרחיק טובא בהודאה כ"כ במשניות החדשים בתוס' אנשי שם בשם ש"ל ועיין להלן סי' רפ"ג ומש"ש.