1 מאן גוזליו אלין אינון ישראל דאינון כגוזלייא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא ונחתת לגבייהו. לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה. למאן נחתא מזונא דאוריתא דאיהו מזונא דנשמתא. למאן נחתא מזונא דגופא. לכל חד כפום רעותי׳
2 ד״א אֵם תשכבון דא אימא עלאה דאיהי צלותא דשבת. דצריכין שפוון לקבלא לה בע״ש דאיהי נשמת כל חי איהי נחתא על ראש צדיק דאיהו יום השביעי:
10 צלותא דשית יומין דחול תלת זמנין בכל יומא איהי שכינתא תתאה. כללא דתמני סרי צלותין תלת זמנין ביומא סלקין בו׳ יומין ח״י ועל שמיה אתקרי תפלת כל פ״ה.
11 ביומין דחול אייתי לה מזונא ע״י שליח אבל בשבת ויומין טבין אייתי לה מזונא ע״י דקב״ה. ווי לאתתא דאתפרנסת ע״י שליחא
12 והא אוקמוהו ביונה דאמר והנה עלה זית טרף בפיה: ואמאי עלה זית אלא אמרת יונה רבון עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית ולא תהא מתוק׳ ומסורה ביד שליח. ושליח בהאי אתר דא מטטרו״ן.
13 ועוד שכינתא אתקריאת צלותא דפסחא מסטרא דימינא. צלותא דר״ה מסטרא דשמאלא. צלותא דשבועות מסטרא דאמצעיתא. יקו״ק איהי בכל אתר לקבלא לה. ולתקוני מאני קרבא.
14 ד״א שׁמעוּ הרים את ריב יי׳. מאן ריב יי׳ ומאן הרים ריב ה׳ דא שכינתא. הרים אלין אבהן. ריב איהי קטטה ומחלקת לקב״ה על בנהא דאינון בגלותא.
16 וקרא אוכח הה״ד או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלמי חד עם שכינתא דאיהי ריב לגביה על מסכנא.
17 ומאן איהו מסכנא דעבדת ריב בגיניה דא מסכנא דאיהו מסטרא דצדיק וכ״ש כד צדיק דאיהו חרב ויבש בח״י ברכאן דצלותא וצווחין לגבי קב״ה. ואתמר לגבייהו אז יקראנני ולא אענה.
18 וכמה דשכינתא תתאה איהי ריב על צדיק דאיהו ח״י עלמין חרב ויבש חרב מבי מקדשא. ויבש מנסכים ועולות הכי איהו ריב שכינתא עלאה בגיניה עם קב״ה.
19 ועלייהו אתמר דברי ריבות בשערך ובזמנא דתרוייהו אינון ריבות בגיניה עם קב״ה. קב״ה צווח לגבי ישראל לתתא או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלומים לקבל תרי ריבות.
21 וכד *נפילת נפילת לרגלוי הה״ד ותגל מרגלותיו ותשכב. ואתנפלת קדמיה בנפילת אפים בגין צדיק דאיהו ח״י עלמין עני בגלותא
